לכבוד הרב,

הרמב"ם בספר המצוות, מצוות לא תעשה קס"ב, כותב ביחס לכהן שבעל גרושה ללא קידושין:
"ובאור זה שכהן הדיוט נאסרו עליו הנשואין כמו שאמרנו לא יקחו והוא איסור הנשואין אבל אינו לוקה עד שיבעול כמו שקדם באורו. אמנם אם בעל בלא קדושין אף על פי שזה אסור עליו ומוזהר ממנו ופסלו לכהונה אינו לוקה משום זה כי לא באה האזהרה מזה."

אם קניתי בטעות יין משנת שמיטה בהיתר מכירה, מה עדיף לעשות,
האם לבער או לתת למישהו שנוהג היתר בדבר?
והאם יש מצווה בעצם הביעור?

לכבוד הרב,

מהי עמדתו של הרמב"ם לגבי מצוות כיבוש הארץ, והיותה של מלחמת
כיבוש כמלחמת מצווה?
על פניו בגמרא בסוטה מד, ב - משמע שמלחמת כיבוש היא לכו"ע חובה.
וכן פסק הרמב"ן במצוות עשה ד שכחת העשין.

ואילו לפי הגדרת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' , משמע שכיבוש
הארץ אינו לא מלחמת מצווה מצד אחד, וגם לא רשות מצד שני.
מצד שלישי, הרמב"ם פסק את מדרש הספרי שאומר שמלך ישראל מצווה
לכבוש קודם את כל ארץ ישראל, ורק אחר כך ארצות אחרות.

לכבוד הרב,

כאשר יש סתירה בין אגרת תימן לבין המשנה תורה, איזה מהם עיקר?
איזה כתב הוא בתראי?

ויש גם נפקא מינות למעשה.
לדוגמה, בענייני גאולה.
גישתו של הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי המשיח שונה לגמרי
מגישתו באגרת תימן.
כנ"ל לגבי איסור שלושת השבועות שמובא באיגרת תימן ולא
הובא להלכה במשנה תורה.

אז השאלה שלי היא עקרונית, איזה כתב נחשב לבתראי ואיזה
כתב נחשב לעיקר לדעת הרמב"ם.
בברכה

שלום רב,
בפשטות, האיסור המרכזי לכהנים לקחת גרושה/זונה/חללה הוא בקידושין:
שנאמר: לא יקחו
וכך משמע מספר המצוות ומהרמב"ם איסורי ביאה י"ז.

מה הדין לגבי כהן שרוצה לקחת פילגש גרושה אשר טובלת לנידתה?
אמנם נחלקו הפוסקים בהיתר פילגש בכלל, והרמב"ם אוסר
אבל לדעת המתירים פילגש שטובלת לנידתה, מדוע כהן יהיה אסור
לקחת פילגש גרושה?
ראיתי באוצר הפוסקים באבן העזר ו שמביא שיש לדעת הרמב"ם לכל
הפחות איסור דרבנן, ולא הבנתי מנלן?
כיצד ניתן ללמוד מהרמב"ם איסור דרבנן?

אני בחור כמעט  בן 20,תמני מהציבור הנקרא דתי לאומי ורציתי לשאול את הרב כמה שאלות.
1. על פי איזה ספר הלכתי עדכני לימינו עלי לפסוק לפי מסורת תימן בהתחשב בעובדה שאני דתי לאומי.
2. האם נכון החשש לקריאת תנ״ך ושניים מקרא בלילה לפי מנהג אבותינו?
3. כשאני מתפלל במניין אשכנזי או ספרדי, האם מותר לאמר את הקדושה יחד עם החזן והציבור?
 

שלום לכבוד הרה"ג
מה מנהגינו בנוגע לקלף המיועד לכתיבת סת"ם האם הוא החלק שקרוב לבשר כדעת הרמב"ם או החלק של השיער כדעת השו"ע?

האם השכל הפועל הוא המלאך 'אישים' או המלאך 'מלאכים'? (הרי 'אישים' רק קולט את שפע הצורות ולא משפיע אותן ולכן מתבקש שהוא או 'מלאכים' או 'כרובים') או שאולי כוונתו היא לשפע על בנ"א (בראשית רבה יא, ח)? אך אז זה לעשות פנים שלא כהלכה (אבות ג, יא), שכן זה השישי והרי זה אסור. אולי כוונתו לייחוד זו"ן שמשפיע?

לפני 30 שנה בערך קניתי את סט הספרים רמבם לעם. לצורך חידוש תורה אני מבקש לדעת האם אני זוכר נכון שהרמבם כתב באחד הספרים שכדור הארץ עטוף בשדה מגנטי ממערב למזרח חיובי ומדרום לצפון שלילי. יחד עם זאת נדמה לי עד כמה שאני זוכר הוא כתב את הדברים האלה ביחס לכיוון המיטה שהאדם ישן עליה. אודה לכם מאוד אם תנחו אותי לספר ולעמוד המתאים ואני מקווה שאני זוכר נכון. .נ.ב גם אם תנחו אותי רק לעניין השדות המגנטיים אודה לכם מאוד כי את הנושא הזה אני מחפש. תודה מראש אבנר כהן זאדה

שדה בוכים הוא המקום הקרוב לבית הקברות וכו'. בפירוש המשנה ביאר רבינו שהוא רחוק מבה"ק וכפי' הר"ש והרע"ב ז"ל ונראה ע"פ מ"ש רש"י ז"ל דמביאים המת ממקום רחוק ומניחים אותו שם ובאים אחרים ורוחצים אותו ומוליכין אותו לקברו ע"כ, ורבינו כתב כאן שהנשים יושבות שם ובוכות נראה ששני מיני שדה בוכים יש ודבריו שבפירוש המשנה אינן סותרין למ"ש כאן דהכל לפי מציאות הענין.
ולמה שהקשה מרן ז"ל לפי' הראב"ד ז"ל עיין להתוס' יו"ט ז"ל שיישב קצת לזה:
יש לעיין איך הבין את דעת הרמב"ם בפירוש המשנה כי מהלשון שאנחנו ראינו לא נראה כ"כ כמו שהבין המעשה רוקח?