לכבוד הרב,

הרמב"ם בפירושו למשנה קובע את תחיית המתים כעיקר
באמונה.
לשיטתו תחיית המתים היא מצב זמני ומופת.

1.במשנה תורה שהוא מאוחר לפירוש המשנה, הרמב"ם
האריך רבות בכל ענייני יסודות התורה, שכר ועונש, גאולת
עם ישראל, ולא מצאתי מקום שהרמב"ם הזכיר את תחיית
המתים במשנה תורה.
האם יתכן שהרמב"ם חזר בו?

2.מדוע הרמב"ם מנה דוקא את תחיית המתים כעיקר באמונה?
מה שונה בתחיית המתים מכל שאר המופתים ודברי הנביאים, שהופך
אותה חאחד מ13 עיקרים?
מדוע למשל אמונה בקריעת ים סוף או בירידת המן אינה עיקר עצמאי?

1.    האם בית קברות , לשיטת רבנו , מקום קדוש?

2. מה המשמעות של תחיית המתים , אם יש, לאדם ללא שלד(כגון חייל שנשרף או התפוצץ ואין שרידים).
 

לכבוד הרב,

מהי עמדתו של הרמב"ם לגבי מצוות כיבוש הארץ, והיותה של מלחמת
כיבוש כמלחמת מצווה?
על פניו בגמרא בסוטה מד, ב - משמע שמלחמת כיבוש היא לכו"ע חובה.
וכן פסק הרמב"ן במצוות עשה ד שכחת העשין.

ואילו לפי הגדרת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' , משמע שכיבוש
הארץ אינו לא מלחמת מצווה מצד אחד, וגם לא רשות מצד שני.
מצד שלישי, הרמב"ם פסק את מדרש הספרי שאומר שמלך ישראל מצווה
לכבוש קודם את כל ארץ ישראל, ורק אחר כך ארצות אחרות.

לכבוד הרב

הרמב"ם באיגרת תימן מבאר שמשיח צריך לעשות אותות
ומופתים על מנת להוכיח ייחוסו.
"והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו"
ומשמע שם שהמשיח יהיה אפילו מורח ודאין

ואילו בהלכות מלכים פרק י"א הרמב"ם נחרץ שלא יעלה על הדעת
שמשיח צריך לעשות מופתים, ושאלה דברי טפשים.

כיצד מיישבים את הסתירה? האם הרמב"ם חזר בו?

לכבוד הרב,

לכבוד הרב,

כאשר יש סתירה בין אגרת תימן לבין המשנה תורה, איזה מהם עיקר?
איזה כתב הוא בתראי?

ויש גם נפקא מינות למעשה.
לדוגמה, בענייני גאולה.
גישתו של הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי המשיח שונה לגמרי
מגישתו באגרת תימן.
כנ"ל לגבי איסור שלושת השבועות שמובא באיגרת תימן ולא
הובא להלכה במשנה תורה.

אז השאלה שלי היא עקרונית, איזה כתב נחשב לבתראי ואיזה
כתב נחשב לעיקר לדעת הרמב"ם.
בברכה

1) מה הפירוש למה שכתוב בגמרא "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו"?
2) האם זו גם הלכה? והאם זו הלכה גם לימינו? שהרי כתוב בתחילת הפרק "בשוב ה' שיבת ציון...אז ימלא שחוק פינו" והרי עם ישראל ברוך השם, שב לציון.
 

השאלה:
ידוע שלשיטת הרמב"ם, העולם הבא הינו עולם הנשמות אליו מגיע אדם לאחר מותו.
והיעדר חלק לעולם הבא הינו ה"כרת" - והינו מצב בוא אדם אובד לגמרי כחומר, ולא זוכה להשארות הנפש.

כך מתבאר מהקדמת הרמב"ם לפרק חלק:
"והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתיכרת הנפש ותאבד, ושלא תהיה חיה וקיימת, והוא הכרת הכתוב בתורה, כמו "הכרת תכרת הנפש ההיא". ואמרו ז"ל (סנהדרין סד, צ.) "הכרת בעולם הזה, תכרת בעולם הבא". ונאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". "

 לאור תוצאות הבחירות שביטלו את הגזרות שרצו לגזור על עם ישראל. האם יש לעשות סעודת הודיה רבתי?