המצוות, גזרות?
שלום לרב הרמב"ם כותב " אף על שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב רמז יש בו וכו"'. האם ניתן ללמוד מכאן שכל המצוות והאיסורים שבתורה הם גזרת הכתוב?
תודה רבה.
אדם רעב, צמא או נתון לפגיעה מצד אחרים מתקשה להתפנות לעיון. איך התלות הזאת בסדר החיים מסבירה את טעמי המצוות? הרמב״ם מבחין בין מה שקודם למעשה לבין מה שנעלה כתכלית.
עקבו אחר ההבדל בין קדימות בזמן ובין חשיבות כתכלית.
לפני שמבררים את טעמה של מצווה מסוימת, הרמב״ם מגדיר שתי מטרות של התורה בכללה. תיקון הנפש פירושו הקניית השקפות נכונות, ובהן ידיעת ה׳ והשגחתו, כפי יכולתו של הלומד. תיקון הגוף פירושו העמדת תנאי חיים המאפשרים לבני אדם להתקיים יחד. ראו מורה הנבוכים ג, כז.
אדם זקוק למזון, למדור ולשאר צורכי הגוף בזמן שהם נדרשים לו. הוא תלוי בעבודתם ובעזרתם של אחרים. הרמב״ם מכנה זאת טבעו המדיני של האדם, כלומר הצורך הטבוע בו לחיות בחברה. תיקון החברה דורש למנוע עושק, גזל ופגיעה, ולהקנות מידות שמאפשרות לאנשים לפעול זה עם זה. חוק מגביל את האפשרות של היחיד לכפות את רצונו על האחר. מידות ראויות בונות את היחסים הדרושים כדי שהחברה תתנהל. ראו מורה הנבוכים ב, מ וג, כז.
תיקון הגוף קודם בטבע ובזמן. תיקון הנפש גדול ממנו בחשיבות, והוא התכלית האחרונה. מי שנתון לרעב, צמא, כאב, קור או חום קשים מתקשה להבין עניין שכלי מורכב. כאשר צורכי החיים מובטחים, האדם יכול להתפנות לעיון ולידיעה. התורה פועלת בשני המישורים, והם תלויים זה בזה.
״לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה״.
הרמב״ם קושר את הטובה הנמשכת לשלמות הנפש ואת החיים ביום הזה לקיום הגוף בחברה. לפי הרב רצון ערוסי, כאן יש להבחין בין מטרות כוללות שהתורה מגלה, לבין טעמה של מצווה פרטית, שאותו אדם יכול לנסות לברר בלי לטעון שהשיג כל מה שנכלל בה. העיון בטעם מעמיק את קיום המצווה ואת עבודת ה׳. ראו מורה הנבוכים ג, כז.
הרב יוסף קאפח מפנה מדיון זה לדיוני הרמב״ם על גבולות השכל ועל דרך הלימוד. היכולת להבין עניינים עיוניים משתנה מאדם לאדם, כשם שיש הבדלים בין בני אדם ביכולת החושים. אהבת הניצוח, קושי הנושא, מגבלות המשיג והרגלי החינוך עלולים לעכב בירור. על כן התורה מעבירה מקצת העניינים במפורש ומקצתם במשל, ולימוד העיון מתקדם לפי יכולת הלומד. ראו מורה הנבוכים א, לא וא, לג.
השלמות האחרונה קשורה בהשגת האמת ובידיעת ה׳. הרב יוסף קאפח מפנה גם לדיון הרמב״ם על חיי העולם הבא, שבהם טובת הנפש אינה תלויה באכילה ובשתייה. ראו פירוש המשנה לרמב״ם, הקדמה לפרק חלק, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ד והלכות תשובה, פרק ח.
המצוות מעמידות תנאי חיים הוגנים ומכוונות את האדם לדעת את ה׳. הסדר החברתי קודם בזמן מפני שהוא מאפשר את העיון, וידיעת ה׳ היא התכלית שאליה העיון מכוון.
מהן שתי התכליות של התורה לפי הרמב״ם?
הרמב״ם מונה את תיקון הגוף ואת תיקון הנפש. תיקון הגוף מעמיד את תנאי החיים באמצעות סדר חברתי ומניעת עושק. תיקון הנפש מקנה לאדם השקפות נכונות כפי יכולתו. ראו מורה הנבוכים ג, כז.
למה תיקון הגוף קודם בזמן אם תיקון הנפש חשוב יותר?
לפי הרמב״ם, תיקון הגוף קודם בזמן מפני שבלי צורכי חיים בסיסיים וסדר חברתי קשה להקדיש את הדעת לעיון. תיקון הנפש נעלה ממנו בחשיבות משום שהוא התכלית שאליה הסדר הזה מאפשר להגיע. ראו מורה הנבוכים ג, כז.
מה הקשר בין מניעת עושק לבין תיקון הגוף אצל הרמב״ם?
לפי הרמב״ם, מניעת עושק מאפשרת לבני אדם לספק את צורכיהם ולחיות בחברה בטוחה. יחד עם הקניית מידות מועילות, היא יוצרת את סדר החיים שהרמב״ם מכנה תיקון הגוף. ראו מורה הנבוכים ג, כז.
האם העיון בטעם של מצווה מאפשר לקבוע שזה טעמה היחיד?
לפי הרב רצון ערוסי, ראוי לחקור את טעמי המצוות כדי להעמיק את עבודת ה׳, אך הסבר שהגענו אליו בעיון נשאר בגדר השערה כל עוד אין לו ביסוס מספיק. את התכליות הכוללות של התורה הרמב״ם קורא בדברי הכתוב. ראו דברים ו, כד ומורה הנבוכים ג, כז.
למה הרמב״ם מבחין בין עניינים שנמסרים בפירוש לבין עניינים שנמסרים במשל?
לפי הרמב״ם, עניינים עיוניים נלמדים בהתאם ליכולת ההשגה של הלומד. משל מאפשר להציג עניין עמוק באופן נגיש, ומי שמוכן לעיון יכול להתקדם להבנת הנמשל. ראו מורה הנבוכים א, לא וא, לג.
שלום לרב הרמב"ם כותב " אף על שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב רמז יש בו וכו"'. האם ניתן ללמוד מכאן שכל המצוות והאיסורים שבתורה הם גזרת הכתוב?
תודה רבה.
שלום כבוד הרב,
למדנו שלפי הרמבם מצוות מזוזה היא כדי שאדם יזכור את הקב"ה, ויישמר מן החטא וכו'.
אז מדוע לשים את המזוזה דווקא בפתח? למה לא ללכת עם המזוזה איתך כל היום? כמו תפילין? כך יש סיכוי גבוה יותר שלא תחטא.
תודה רבה!
בעקבות מחקרו של פרופ' גולברג בנושא התפילות, ציין שישנן מצוות שבעבר באו בגלל הנחות מסוימות שהיו קימות בעבר וכעת לא קיימות.
לדוג' שמחת תורה מציינים "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומחכים עד ז' בחשוון שאז עולי הרגל יספיקו להגיע הביתה ואז אומרים "ותן טל ומטר".
הוא ציין שמאחר והיום תוך 24 שעות ניתן להגיע לכל מקום בעולם, אין צורך לחכות עד ז' בחשוון כדי להגיד ותן טל ומטר לברכה, ולכן הוא אומר ותן טל ומטר לברכה בשמחת תורה.
שאלות:
1 האם הוא צודק לאמר "ותן טל ומטר לברכה" בשמחת תורה
בהלכות תמורה פרק ד' הרמב"ם כותב: "ורוב דיני תורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר כל המעשים".
א. מדוע רק "רוב", אלו מצוות נכללות ברוב הזה, ואלו לא?
ב. מה מטרת המצוות שאינן נכללות ברוב הזה?
האם מצוות התורה הן ציוויים שאין מאחוריהם תכלית, או דברי חכמה שנועדו להועיל לאדם? פרק כו בחלק ג של מורה נבוכים פותח דרך עיון המחברת בין נאמנות לציווי, חיפוש אחר טעמיו והכרה בגבולות הידיעה שלנו.
שלום לרב קראתי לאחרונה את מניין המצוות להרמב"ם והתעוררו לי מס' שאלות.
1) במצווה ל"ת רס"ב "שלא ימנע שאר כסות ועונה" מצווה אחת. כמו כן "שלא לאכול בהמה וחיה טמאה" מצוה אחת. ואילו במצוות ל"ת קפ"ט - קצ"א "שלא לאכול לחם וקלי וכרמל מן החדש" 3 מצוות. למה בשתי המצוות הראשונות לא חילק, ואילו באחרונה חילק?
2) מה ההבדל בין שרץ הארץ לרמש הארץ?
3) מצוות עשה צ"ה "שיופר הנדר או השבועה"
א. המצוה על המיפר או על מי שמפירים לו?
ב. האם המצוה גם על התרת נדרים וגם התרת שבועה?
ג. האם בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה או ב"כל נדרי" מקיימים מצוה זו?
תודה רבה ויישר כחך.
הרמב״ם עיין בספרות האלילית הקדומה כדי להבין מדוע התורה נאבקת בעבודה זרה ומה מלמד המאבק הזה על טעמי המצוות. השיעור מציב דעת, אחריות ואמונה צרופה מול כישוף, סגולות ודמיון.
למדתי לאחרונה שלפי דעת הרמב"ם ישנם פרטי מצוות שאין להם חשיבות (כך אני הבנתי). הרמב"ם מביא לדוגמא את מס' הכבשים שמביאים, ואומר שהסיבה לחוקים אלו היא כדי שתהיה מסגרת הלכתית. השאלה שלי כיצד דבריו אלו של הרמב"ם מתיישבים עם תורת הקבלה ועם ה"וורטים" שדורשים את פרטי המצוות.
תודה.
התקשיתי בדברי הרמב”ם במורה ח”ג פכ”ו, שמבאר שלכל מצווה יש תכלית, אבל לא בפרטי המצווה, ודווקא אין לחפש לפרטי המצווה תכלית, והבנתי מלשונו שאין לחפש משום שאין מנוס מלבחור דרך אחת, ולכן אין לשאול למה לא את האפשרות השניה וכו’
ולא הבנתי למה לבחור דרך אחת, תשאיר הכל פתוח, כגון שציוותה תורה דווקא כבש בן שנתו, שתאמר גם כבש וגם שעיר,