כיצד נשמור על זכויותנו הקניניות בבית משותף?

יש פעמים שבין שכנים השימוש בחצר המשותפת או בחצר שאין משותפת אלא מיוחדת לאחד השכנים היא תעונה הסדר איך להשתמש מה מותר ומה אסור ומה נגזר כתוצאה מכך המפגע הגדול ביותר שרבים לא שמים לב אליו זה בית משותף וחצר משותפת. ואז יש פעמים ששכן משתמש בחצר המשותפת שימוש שקונה לו חזקה. למשל ניתן דוגמה אדם מתחיל לעשות לו סוכר במקום מסוים בחצר המשוות. פת בבית שהוא בית משותף להרבה דיירים והדיירים שותקים לימים בא אחד הדיירים אשר גר בקומה עליונה ורוצה להוסיף לו תוספת חדר באופן כזה שעכשיו היא תהיה תקרע באוויר והסוכה של מטה כבר לא תהיה כשרה כיוון שהסוכה צריכה להיות תחת השמיים ולא תחת תקראת בית. האם האדם הזה שהשתמש בסוכה רכש לעצמו זכות תשמישים לרבות מניעת הזכות של אותו דייר לבנות לו? תשובה יכול להיות שמבחינה הלכתית כן ולכן בין שכנים צריכים דברים להיות מוסדרים. דהיינו שתיקה לא נכונה עלולה להיות מאוחר יותר, בעייתית יותר וקשה יותר. יכולים השכנים לומר לו, אנחנו כעת מוותרים לך, אבל א' אין לך שום זכות קניינית, אלא אם מישהו מאיתנו רוצה למצות את זכויותיו הקנייניות ולבנות לא תוכל למנוע בעדו. ב' אם אחד מאיתנו ביום מני ימים ירצה גם הוא להשתמש במקום הזה בתור סוכה, יכול להיות שנעשה תורנות, שנה אחת זה, שנה אחת זה, יום אחת זה, יום אחד זה, זה גם יכול להיות כיוון זה חצר השותפים. כלומר צריכים בדברים כאלה להיות מוסדרים כי הטיתוי מתחת לשולחן אחר כך יוצר בעיות משפטיות והלכתיות קשות ולא חייבים לריב אלא בדרכי נועם לדבר זה עם זה ולהסדיר ורצוי שהכל ירשם כדי שמחר מחרתיים לא תהיה בעיה. עכשיו יש פעמים ששכן משתמש בחצר של חברו, לא חצר משותפת, כי חצר משותפת הוא עצמו יש לו זכות בזה, אלא בחצר משותפת בחצר ש חברו, אם הוא יודע שזה חצר של חברו, כי לפעמים הגבולות מטושטשים ולא תמיד יודעים של מי זה ושל מי זה. אם הוא יודע שזה חצא חברו, הרי שלומי מונה ישראל לא ככינגו. חייב לבקש רשות. כי שימוש בלי רשות זה פולש, זה השגת גבול, זה גדלה, זה אסור אלא צריך לבקש רשות. יכול להיות שבעל השדה יתן לו את השדה לשימוש חינה מנכסת יכול להיות שידרוש ממנו את דמי שימוש יכול להיות שיהיו לו תנאים אחרים אבל זה חייב להיות על ידי בקשת רשות רק אם הוא לא ידע והשתמש אז יש לנו דינים לדברים האלה ובאמת נאמר כך בהלכה פרק י מלכות גזלה ועבדה היורד לשדה חברו שלא ברשות הואטעה שלא ברשות יכול להיות שהוא ידע יכול להיות שהוא לא ידע שזה של חברו השדה בין כך ובין כך הוא לא היה מצויד ברשות מהבעלים וירד לשדה חברו ראה שהיא לא מתופחת לא מטופלת נכנס שטל עדר לא בשנת השמיטה אלא בזמנים הראויים גידל שם פירות גידל שם פרחים אבל כל זה היה בלי רשות אם היית שדה הע מצויה לטע. כלומר זה שדה שבאמת אם הבעלים היו רוצים לטוע היו יכולים לטוח כי יועדת לכך. אזי עומדים כמה אדם רוצה לתן בשדה זו לטעה ונותן מבעל השדה. ואם אינו עשויה לטע שמין לו וידו על התחתונה. כלומר אם יבוא בעל השדה ויאמר לזה שירד לשדה שלו סליחה אתה נמצא בשדה שלי בלי רשות עזוב את השדה זה שלי. זכותו לאה כיוון שהוא הבעלים אז ההוא עוזב אבל אומר לו אדוני אבל אני השקעתי תן לי מה שהשקעתי אומר לו וכי באמת אתה שאלת אותי אולי אתה גורם לנזקים על ידי השקאות והשבחות הללו אולי אתה גורם להנזקים לכן כיוון שהוא ירד לשדה חברו שלו ברשות והשביח נותנים לו בידו על התחתונה מה הפירוש אם ההוצאות מרוגות והשבח נמוך כי נניח זה עדיין בשנה הראשונה השנייה שהשבח עדיין נמוך באוצאות היו גדולות אז ה נותן לו את דמי השבח שזה מעט אם השבח גדול והוצאות קטנות אזי נותנים לו את דמי ההוצאות ולא נותנים לו דמי השבח כיוון שהוא פעל באות השדה בלרשות אמר לו בעל השדה עקור אילנך ולך שומעים לו כלומר מחר והוא השתמש בלי רשות יכול בעל השדה ולאומר לו אדוני רק אם אני מגלה עניין במה שהשבחת אז מגיע לך ויתך עלתנה כי זה בלי רשות מגיע לך משהו אבל אם אני לא רוצה את ההשבחה שלך ואת ההשקעה שלך יכול בעל השדה באופן פרינציפיוני לומר לזה שירד לשתדה חברו בלרשות הקור אילנך ולך קח את האילן ות ושומעים לו ואז הוא יוצא בלי כלום כיוון שאיך קוראים הוא נטע בלי רשות אבל מה יהיה אם הוא ירד לשדה חברו ברשות קיבל רשות ממנו אפילו נטע שדה שאינה עשויה לטע שמים לו בידו על העלונה כיוון שהוא ירד לצדי חברו ברשות והוא השקיע והשביח מגיע לו שמין לו ידע להעליונה שאם הייתה הוצאה יתרה על השבח נותן לה הוצא ואם משבח יותר על ההוצאה תלשבח. עכשיו מה יהיה אם הוא ירד לשדה חברו ברשות? אומר לו חברו, אתה מקבל ממני רשות אבל יש לי כמה תנאים. א' כל אמת שאני רוצה שאתה תפנה את השדה, אתה עליך לפנות. ולא שתאמר לי עכשיו זה לא יכול, לא יכול להיות, כבר השקעתי, כבר שבחתי. כל אמת שאני רוצה שאתה תפנה. פנה. דבר שני, אני כבר אומר לך כעת מראש שאם אני מבקש ממך להתפנות, אתה מפנה ואין לך זכות על כל מה שישכע. זה רזיקו שלך. סיכוי וסיכון. אתה רוצה? בבקשה. לא רוצה לא. שוב, יש לנו כללים. כל תנאי שבמון תופס. ענייני ממון נתנאים, נתנים להתנאה. והוא אמר לו כל אמת שארצה תעזוב הוא יעזוב ואם ארצה שאתה לא שאני שאני לא אשלם את מה שהשקעת זה ריזיקו שלך זה תופס ואז אפילו מה שהשקיע לא מגיע לו אם זה היה התנאי אם הוא אומר לו תשמע בזמן שאני אומר לך לצאת תצא תוציא את כל מה שהשקעת שם תשאיר לי את המצב קדמותו תופס כל פני שממון תופס היה ואם הוא ממשיך זה כבר נקרא יורד לפדי חברו שלו ברשות אם הוא ממשיך בניגוד לרשת הבעלים א' זה נחשב השגת גבול ווהוא חייב עובר בגזרה כל רגע ושני הוא יכול לחייב אותו בדמי שימוש כל עוד לא פינה יכול לחייב אותו כי זוהי דרישתו של בעל השדה וזה מגיע לו כיוון שהוא כאמור תנה איתו כפי שתנה ללמדנו מורי ורבותיי שבאמת בחצרות משותפים ובין שכנים שום דבר לא צריך להיות מעורפל דברים מעורפלים גוררים אחריהם אחר כך לסוכים מאוד קשים דברים ברורים צריכים שכתבו ויהיו ברורים ויפעלו כך כדי למנוע מאוחר יותר בעיות קשות מעניינים אלו רבי חנין