האם רשאי להגביל שימוש שכנו או להשתלט על נכס משותף, מדין "זה נהנה וזה לא חסר"?
באלו נסיבות יש לכפות על מידת סדום משום: "זה נהנה ולא חסר" ובאלו נסיבות השימוש בנכס של אחר נחשב לגזילה?
הלכה היא בידוע שקרקע אינה נגזלת להבדיל מדיני גזילה במטלטלין, האם משמעותו לכאורה שאין הגזלן עובר על הסגת גבול?
האם בנסיבות כאלו נאמר "כופין על מידת סדום" ולכאורה לא יחוייב לשלם דמי שכירות?
כאשר ברור שהפולש מתכוין לשלם דמי חניה אם לא ימצא מקום פנוי, האם יתחייב דמי שכירות לחבירו למרות שהמקום אינו עומד להשכרה?