מדוע אנו צמים גם ביום שבו החל המצור על ירושלים? הרי את החורבן עצמו אנו זוכרים בתשעה באב. תחילת המצור מחזירה אותנו לשעה שעוד היה אפשר לשמוע אזהרה ולבחור דרך. פרשת ויגש מעמידה לפנינו שעה דומה בחיי משפחה: האחים יכולים שוב להפקיר אחד מהם, אך הפעם יהודה ניגש לדבר.
השוו את דברי יהודה לפני יוסף לקריאתו של ירמיהו בירושלים בימי המצור.
איך הגיעה משפחת יעקב עד כדי מכירת אח?
כתונת הפסים שנתן יעקב ליוסף עוררה קנאה. גם יוסף ראה אפליה בבית: אחיו לא נהגו, לפי הבנתו, בכבוד הראוי בבני בלהה וזלפה. יפה עשה שעמד על כבודם, אך מדוע פנה מיד אל אביו? ראוי היה לדבר תחילה עם האחים עצמם. על המתח הזה נוספו החלומות. האחים שמעו בהם תביעה למלוך עליהם, ואילו יעקב, אף שגער ביוסף, שמר את הדבר. גם אם סברו האחים שיוסף טעה, כיצד הגיעו מן המחלוקת עמו עד כדי רצון להמיתו ולמכור אותו לעבד?
מה ביקש יוסף לברר?
במצרים הכירו בכישוריו של יוסף בבית פוטיפר, בבית הסוהר ולבסוף בארמון. גם לפני פרעה ייחס את פתרון החלומות לאלוהים. את הידיעה על שנות השובע והרעב הפך למעשה של הצלה: התבואה שנאגרה במצרים החייתה גם את הבאים מארצות אחרות. כשבאו אחיו לקנות אוכל, הכיר אותם ויכול היה להיפרע מהם. תחת זאת ביקש לברר אם יוכלו לשאת באחריות זה לזה. חילוקי דעות יכולים להעשיר ציבור. השאלה היא מה קורה בתום הוויכוח, והאם המפסיד בו מוסיף להיות אח.
יוסף דרש להביא את בנימין. יהודה ערב לאביו שישיב את הנער, וכשהגביע נמצא באמתחת בנימין עמדה הערבות למבחן. יוסף התיר לשאר האחים לשוב לביתם. בפרשת ויגש ניגש אליו יהודה בכבוד, אבל בנחישות: הוא מוכן להישאר עבד במקום בנימין כדי שאביו לא יאבד עוד בן. האחים עומדים מאחוריו. בערבות הזאת יש מפתח להבנת מסירותם של מי שמוכנים לסכן את חייהם למען עמם גם בדורותינו.
כשראה יוסף את השינוי, ביקש להוציא את הנוכחים לפני שגילה לאחיו מי הוא. הוא חס על כבודם ולא חשף לפני המצרים את מה שעשו לו. האחים נבהלו ולא יכלו לענות, אבל מן הבושה ומתוך הנכונות להתקרב נפתחה הדרך לאיחוד המשפחה. גם למחלוקת המנהיגות נמצא מקום: בשעה זו יוסף מנהיג, ויהודה עצמו כבר מגלה במעשיו מדוע יוכל להנהיג בהמשך. לעיון נוסף בערבות שקיבל יהודה על בנימין.
מה מלמד היום שבו החל המצור?
בעשרה בטבת הטיל נבוכדנאצר מצור על ירושלים. בעיר התנהל ויכוח נוקב אם להיכנע או להילחם. יש זמנים שבהם נכון לעמוד בפני האויב, כפי שהיה בימי חזקיהו מול סנחריב. אבל בשעה הזאת קרא ירמיהו להיכנע כדי למנוע חורבן וגלות. דבריו נדחו, הוא הושלך למאסר והתקווה לעזרה ממצרים לא הצילה את העיר.
מדוע לזכור את תחילת המצור בצום בפני עצמו? כשנשמע ברכב אות אזהרה, ערכו בכך שהוא נשמע לפני הפגיעה. כך גם היום הזה. בשיעור שנאמר על רקע האיום האיראני עמדה השאלה כיצד לנהל ויכוח על ביטחון ישראל. הביקורת מכוונת למשטר המאיים. גם בשעת סכנה צריך להתווכח על הדרך הנכונה, וצריך לדעת כיצד לסיים את הוויכוח.
מסקנת הדברים
ייחודו של עם ישראל בערכיו מחייב אותו גם באחדות. האחדות מתגלה כשאנו מכריעים בכבוד, שומרים על כבודו של החולק עלינו ונכונים לשלם מחיר כדי שלא להפקיר אותו.
מדוע נקבע צום גם על תחילת המצור על ירושלים?
תחילת המצור היא אות אזהרה. אם נזכור רק את החורבן, נחמיץ את השעה שבה עוד היה אפשר להקשיב, לדון ולשנות כיוון. בעשרה בטבת אנו חוזרים אל המחלוקת שהתנהלה בתוך העיר ושואלים כיצד נוכל להכריע בכבוד גם כשיש בינינו חילוקי דעות עמוקים.