האם ביהמ'ש העליון יוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' לאחר שפסק 'לפתוח השמים' בעידן מגיפת הקורונה?

אחריות אנשי העיר לנרצח

בימינו אם במהלך החקירות המשטרתיות האינטנסיביות לא מצליחים לגלות מי הרוצח סוגרים את התיק ולא עושים דבר לאחר מכן. אולם תורת ישראל מקדשת את החיים ולא מוכנה לעבור לסדר היום מבלי לעשות מעשה. התורה קובעת שאם נמצא חלל באדמה מחוץ לעיר ולא נודע מי הרגו, בית הדין הגדול יורד מירושלים אל מקום ההרוג.

בזירת הרצח בית הדין מודד ממקום החלל איזו עיר הכי קרובה, ומטיל עליה את האחריות המוסרית כאילו היא אחראית לנרצח. לאחר מכן זקני העיר מנסים לברר מי האחראי לרצח ואם הם לא מצאו הם מביאים עגלה ועורפים אותה ומבקשים "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

ומדוע עליהם לבצע את הטקס הזה, הרי לכאורה וודאי שהזקנים לא אחראים לרצח? אלא הם כאומרים: ייתכן שהתרשלנו, אולי ההרוג נכנס לעירנו כאורח ולא ליווינו אותו? אולי לא דאגנו לו מספיק בכסף ובדרכים נוספים כדי לחזור לביתו בבטחה ואז הוא נאלץ ללכת ברגל בדרך זו והסתכן בכך עד שאלמוני רצח אותו.

ראו עד היכן התורה מותחת את האחריות לגבי אי-הקפדה ושמירה על קדושת החיים. התורה מטילה על עיר שלמה בישראל אחריות מוסרית לחלל שנמצא בקרבתה שלא נודע מי הכהו משום שאולי בדרך של גרמה שבגרמה הם אחראים לדם השפוך.

בג"ץ מסכן את קדושת החיים של כלל האוכלוסייה

ממשלת ישראל מנסה לצמצם את כמות הבאים מחו"ל לארץ ישראל כדי שלא יביאו עמהם מוטציות שונות שעלולות לפגוע בכול התוצאות הטובות של החיסונים שזכינו להם ושבגינם יש לנו הקלות, לכן קבעה הממשלה את מכסת הנכנסים לארץ.

והנה שופטי בג"ץ נעתרו לעתירה שטענה שהחלטת הממשלה סותרת את זכויות היסוד של חירות הפרט, ופסקו השופטים לבטל את המגבלות שקבעה הממשלה, ויאפשרו לכל מי שרוצה לשוב מחו"ל לארץ ישראל כי זו זכות יסוד הפרט.

אני מברך את בג"ץ - יישר כוחכם שאתם מגנים על זכויות הפרט. אבל, איפה זכויות הכלל? איפה קדושת החיים של הרבים? איך יעלה על הדעת שאדם שבא מחוץ לארץ עם מוטציות שעדיין אין בארץ ויכניס לנו את המוטציות האלה ויסכן את הרבים?

עד שאתם שופטי בית המשפט שמים במשקולת האחת את זכות הפרט למה אתם לא שמים כנגד בצד השני את זכות הכלל לחיות, את בריאות הציבור, איך יעלה על הדעת הפקרות כזאת?

אם כן אפוא הגיע הזמן שהשופטים יעשו חשבון נפש נוקב. חבל שהם גורמים מידי פעם בפעם לאובדן האמון בבתי המשפט, בפסיקיהם הם גורמים לעם להתרחק מהם משום שבאמת יש כאן יומרנות גדולה.

בעבר, בשנות החמישים והשישים, כשבג"ץ היה נדרש לעתירות מאין אלה שופטי בית המשפט העליון היו תמיד אומרים שיש להיוועץ בגורמים המקצועיים, וכעיין הלשון "אני אינני מחליף את הרמטכ"ל", "אני אינני מחליף את הרופא", "אני אינני מחליף את ראש הממשלה וכבוד השר. תפקידי כשופט הוא רק לבדוק האם על פני הדברים היה פה עיוות משפטי או ערכי גלוי ונסתר בהחלטות, לא יותר. מבחינה מקצועית מי אני שאוכל להחליף את הרופא, המצביא או את איש הביטחון? ואם אין עיוות משפטי לא יעלה על הדעת שאני אכנס לפני ולפנים בנושא הנידון שהרי אני נותן לאנשי מקצוע את הסכמות בקבלת ההחלטות, כי לכך הם נבחרו ונתמנו".

זו הייתה ההשקפה המשוכלת ששרתה במערכות המשפט בשנות החמישים והשישים, אבל מאז ה"אקטיביזם השיפוטי" נפרץ פרץ גדול והם מנסים להתיימר להחליף את החלטות הרמטכ"ל, ראש הממשלה, שרים ואפילו עד כדי כך הם מחליטים להחליף את הרופאים!

בית המשפט העליון צריך לאמץ את ערכי התורה

אם הדבר היה קורה בזמן בית המקדש והסנהדרין היו מחייבים אותם מעיין עגלה ערופה, הם לא יוכלו להתחמק ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". גם בעניין שגגת הוראה היה צורך לדון האם הם מחויבים ב'פר העלם דבר' על שגגת הוראה שכזו? כמובן שכל זה בלשון מליצה. אולם הגיע הזמן שהבג"ץ יתעשת ולא יקבע סולם ערכים על פי רגשות והשקפות עולם אישיות.

שופטי בג"ץ צריכים להתחבר לספר הספרים התנ"ך, לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה שהם אוצר בלום של חוכמת קודש ויראת שמיים, סולם ערכים אדיר שאין לאף אומה ולשון, עליהם להתחבר לאוצרות האלה ולשאוב משם את ערכי הקודש שלנו ולא לייצר להם ערכים על בסיס השקפת עולם או טרנדים מערביים חולפים.

הדבר הזה זועק עד לב השמיים, לא בגנותם האישית אנו מדברים על בג"ץ, אלא אני תוקף את השיטה. השיטה הזו פסולה והיא זועקת עד השמיים, היא שיטה לא נכונה. היא שיטה שבאה ומנהלת את החיים שלנו על בסיס מוטעה לחלוטין.

דעו, זו איננה הדרך של היהדות. היהדות מקדשת את החיים של הפרט וכול שכן של הכלל. מחללים את השבת אפילו אם ישנה סכנה רחוקה, כגון אויבים שבאים לעיר ספר לגזול ממון, על מנת שהגבול לא יהיה פרוץ מותר לחלל את השבת ולהשיב מלחמה, חכמינו מבינים ורואים את הפוטנציאל של הסיכון כבר ברגע שהאויב רואה שהגבול פרוץ ביום השבת, מחר מחרתיים יבואו על ידי כך לדיני נפשות.

עד כדי כך התורה צופה פני העתיד כדי לשמור על קדושת החיים של הכלל.

אילו לא הייתה סכנת נפשות לא הייתי מדבר כך מקירות ליבי, אבל בגלל שיש סכנת נפשות פוטנציאלית בהוראתם זו אני זועק מנהמת ליבי, ואני מקווה שדברים היוצאים מן הלב יכנסו אל הלב והגיע הזמן לעשיית חשבון נפש אמתי בעניין זה.