מה קורה כשהבחירה היא בין שחרור בשבת לבין עוד יום בשבי? הדברים שנאמרו בעקבות שחרור שלושה חטופים מעמידים במרכז את סכנת החיים המתמשכת, גם כאשר האויב מבקש לפגוע בכבוד השבת.
האזינו לטעם ההכרעה: מדוע גם כוונה מכוונת של האויב לפגוע בשבת אינה מצדיקה יום נוסף בשבי.
כאשר ניתן לשחרר חטופים בשבת או לדחות את שחרורם ליום ראשון, אין לדחות אפילו ביום אחד. כל יום נוסף במחיצת שוביהם מהווה סכנה לחייהם. משום פיקוח נפש יש לחלל את השבת כשאין ברירה, ובלבד שיצאו מן השבי מוקדם ככל האפשר.
כוונת האויב אינה דוחה את ההצלה
בעקבות שחרור שלושה חטופים, שעליו דובר בהקלטה שפורסמה בפברואר 2025, עלתה הטענה שיש לדחות את השחרור כדי שלא להיענות לרצון האויב לגרום לחילול שבת. אכן, הכוונה לפגוע בדתנו ובאמונתנו נוספת על הפגיעה ביקירינו. אולם אין בכך הצדקה להשאיר את החטופים יום נוסף בסכנה.
ההכרעה כאן עוסקת במצב שבו אין ברירה: השחרור האפשרי הוא בשבת, והחלופה היא המתנה עד למחרת. אין להמתין בגלל החשבון הזה; טובת החטופים והצלת חייהם מחייבות להוציאם מן השבי במהירות.
מסקנת הדברים
אין לדחות שחרור חטופים המצויים בסכנת חיים כדי להימנע מחילול שבת. אם אין ברירה אחרת, פיקוח נפש מחייב את ההצלה בשבת, תוך תפילה לשחרור כל החטופים.
האם יש לדחות שחרור חטופים משבת ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת?
אין לדחות שחרור חטופים המצויים בסכנת חיים, אפילו ביום אחד. כל יום נוסף בשבי האויב מסכן אותם. כאשר אין ברירה אחרת והשחרור אפשרי בשבת, פיקוח נפש מחייב לחלל את השבת ולהוציאם משם במהירות, גם אם האויב מבקש בכוונה לגרום לפגיעה בכבוד השבת.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
פדיון שבויי גולדווסר ורגב
מארי ערוסי שליט"א. לאור התפתחויות האחרונות בפרשת שבויי מלחמת לבנון השניה, אלדד רגב ואהוד גולדווסר,
רציתי לדעת מה הרב חושב בנידון לאור משנת רבנו. כמובן, שלצערינו התשובה היא לשם לימוד בלבד, כי אין מדינתינו מדינת הלכה, ואם הלכה דעת הרמב"ם אינה שלטת. יורינו מורינו ורבנו אם כן, האם לצורך השבתם - ואין אנו יודעים אם הם חיים או מתים, והצורר ימ"ש הלבנוני, אינו שולח לנו רמזים באשר לגורלם, ואין אנו יודעים מה נקבל, האם מותר/צריך/חובה/זכותינו לשחרר רוצחים נתעבים, ובמיוחד רוצח משפחת הרן והשוטר שחר ז"ל המתועב, ופירוט אסטרטגי של מדינת ישראל באשר לפצצות ברמת הגולן וכיו"ב.
צבא
אני חייל. עד לפני שבועיים הייתי בגזרת הר דב. בגיזרה זו האיום הכי גדול הוא חטיפת חייל. לפי פקודות הצבא במקרה של חטיפה על החייל לירות לכיוון החוטפים גם אם הוא יודע שחברו יפגע או ימות. שאלתי: האם מותר לעשות את הפקודה הזאת או לא? כמו כן
רציתי לדעת האם מותר להתאבד במקרה שחוטפים אותי (למשל עם רימון ולהרוג אותם)