זכור את אשר עשה לך עמלק - מצוה גדולה לפרסם בארץ ובחו'ל את סרטי הזוועות שבצעו בנו אויבנו הארורים

יש ויכוח בקרב החברה בישראל האם לפרסם את הסרט שבו נראים המרצחים השטניים ומעלליהם הנוראים שעוללו לנו בשמחת תורה.

 

לדברי הללו שצפו בו, זהו סרט מטלטל ומזעזע שקשה מאוד מאוד להחזיק מעמד לצפות בו ולכן חוששים להפיצו ברבים.

 

לעניות דעתי, מצווה גדולה לפרסם את הסרט הזה בין בארץ ובין בחוץ לארץ.

 

כמובן שכל אדם צריך לשום ולהעריך את כוחו, את כוטח אשתו, את כוח בניו ובנותיו אם הם מסוגלים לכך, ואפילו להתייעץ עם בני אדם מומחים. אבל ברמת העיקרון מצווה גדולה מאוד להפיץ.

 

אנחנו צריכים לדעת שהמלחמה הזו שנכפתה עלינו בשמחת תורה היא הרבה מעבר למלחמה של סכסוכי גבולות של סכסוכים בין עמים. השטניות שבה - האכזריות שבה, הגיעה לדרגה מאוד מאוד נוראית, שהיא בעצם מזכירה לנו את עמלק.

 

התורה הזהירה אותנו א- למחות את זכר עמלק ב- לא לשכוח ג- מצווה לזכור.

 

ואומר רבנו הרמבם שיש חובה לספר ולזכור על מנת להשריש בלבנו את הגורמים הללו שהם מנוגדים לצלם אלוהים - שהם ממש נמצאים בניגוד גמור מאוד למציאות של בני אדם שנבראו בצלם אלוהים. ככה התורה מזהירה אותנו.

 

הנה עובדה שיש לנו עוד מצווה - מחיית שבעת עממים שלא רצו להשלים איתנו ונשארו כאן כדי להילחם איתנו. ובכל זאת המצווה הזו - היא נגמרה. דוד המלך כבר גמר אותם. ואבד זכרם אומר הרמבם. לעומת זאת, אצל עמלק אומר הרמב"ם שעדיין אנחנו מצווים. והוא אומר שכאילו יהי רצון שזה יהיה בימינו או בכל זמן אחר.

וכך יש פוסקי הלכה שרואים בעניין הזה של עמלק, לא כעניין של זרע מסוים, אלא עמלקיות תכונות עמלקיות.

 

ואם כן, בוודאי שעלינו חובה לספר, על מנת לדעת שלא רק לצורך קיומנו אנחנו צריכים לזכור את הדברים אלא לצורך ייעודנו הרוחני שאנחנו צריכים להילחם נגד מציאות אנטי אנושית ואנטי אלוהית כזו.

 

לכן כאמור, לעניות דעתי, מצווה לפרסם את הסרט הזה גם בארץ, גם בחוץ הארץ. וכמובן שהללו שאולי יש רגישות או חלשים - קטנים, גדולים, חולים וכיוצא בזה, יתייעצו וימנעו. אבל שאר העם מצווה גדולה מאוד, שידעו על מנת שיחלצו חושים במלחמתם נגד השטניות הזו, שאסור שתהיה לה שום קיום עלי אדמות.