דילוג לתוכן העיקרי

רצוי להקדיש את יום ט״ו בשבט לשיעורי תורה בנושאי תרומות ומעשרות וערלה

ט״ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות: תחילת שנה לענייני תרומות ומעשרות, שיש לה השלכה גם על דיני עורלה. משמעותו כאן היא קביעת השנה ההלכתית של הפירות, ולא ראש השנה במובן של מועד.

המעבר בין שנות המעשר

פירות שחנטו לפני ט״ו בשבט שייכים לשנה היוצאת, ואילו פירות שחנטו לאחריו שייכים לשנה הנכנסת. להבחנה זו יש משמעות בהפרשת המעשרות: בשנה השנייה ובשנה החמישית למחזור השמיטה מפרישים מעשר שני, ובשנה השלישית ובשנה השישית מפרישים מעשר עני. גם בדיני עורלה יש לט״ו בשבט משמעות, ולעיתים השלמת שלוש שנות העורלה קשורה למועד זה.

בין מעמד היום בהלכה למנהגיו

לצד מעמדו ההלכתי של היום התפתחו מנהגים. נהגו שלא לומר בו תחנון, ויש שנהגו לאכול מפירות שנשתבחה בהם הארץ. הרמב״ם לא הזכיר את ט״ו בשבט בין הימים שאין נופלים בהם על פניהם. הרב רצון ערוסי מדגיש שאין לכך זכר בדין התלמוד, וכי ההימנעות מאמירת תחנון ביום זה התפשטה מכוח המנהג.

להקדיש את היום ללימוד הלכה למעשה

ראוי להקדיש בט״ו בשבט שיעור מיוחד לתרומות ומעשרות ולדיני עורלה הקשורים בו. כך אפשר להפיק מן היום תועלת מעשית ולהעמיק בהלכות שהוא מציין. בזכות לימוד התורה נזכה להיגאל ולהיוושע.

מסקנה: ראוי להקדיש את ט״ו בשבט ללימוד הלכה למעשה בענייני תרומות, מעשרות ועורלה, לצד מנהגי היום ותוך הבחנה בינם לבין מעמדו ההלכתי.

🎧 האזינו לשיעור והקדישו בט״ו בשבט זמן ללימוד תרומות, מעשרות ועורלה. לעיון נוסף: שיעורי הרב רצון ערוסי באתר.