איך דבר יכול להיות חדש בעולם ובכל זאת להיות קשור למה שקדם לו? הרב רצון ערוסי מתחיל בדיון של הרמב״ם על המשמעות המושאלת של המילה ״לידה״. משם הוא עובר ללשון ההיריון אצל הרמח״ל, ובעזרת משל על תחנת כוח מסביר מה ההבדל בין מה שטמון בסיבה, מה שכבר יצא לפועל, ומה שעוד תלוי ברצון הבורא.
האזינו למשל תחנת הכוח ולשתי ההבחנות שהרב לומד ממנו על מה שפועל ועל מה שטמון בכוח.
מתי ״לידה״ היא לשון מושאלת?
בסימן ק״מ ב״דעת תבונות״ מביא הרמח״ל את הדיון של הרמב״ם על השורש יל״ד במורה נבוכים. הרב רצון ערוסי מסביר שאפשר להשתמש בפועל הזה לציון היווצרות של דבר חדש. ״בטרם הרים יולדו״ מדבר בהופעת ההרים, ו״וילד שקר״ בהיווצרות של מחשבה או דעה. בשני המקרים אפשר להבין מן ההקשר איזו משמעות קיבלה הלידה.
״והושאלה עוד לחידושי המחשבות״.
רמב״ם, מורה נבוכים, חלק א׳, פרק ז׳, בנוסח המובא בדעת תבונות, סימן ק״מ
הרב מבחין בין המטרות של שני המחברים. הרמב״ם מברר את משמעויות המילים במקרא כדי להרחיק את ההגשמה. הרמח״ל משתמש באותה גמישות של הלשון כדי לבאר כיצד סיבה מולידה תוצאה. משעה שלידה מתארת הופעה בפועל, גם היריון יכול לתאר מצב שקדם לה, שבו הדבר עדיין קיים בכוח.
איך מחשבה יכולה גם להיוולד וגם להוליד?
הרב מדגים זאת בהחלטה שמקבלת קבוצה. בני האדם שהתכנסו וקיבלו את ההחלטה הולידו אותה במעשיהם. ההנחות שעליהן סמכו הולידו אותה במובן נוסף: הן הטעמים שמהם צמחה ההחלטה. ההחלטה עצמה יכולה להתקיים בכוח בתוך ההנחות, עד שהקבוצה מגיעה אליה בפועל. דרך הדוגמה הזאת הרב מסביר מדוע מחשבה יכולה להיקרא גם תולדה וגם מולידה, לפי מקומה במהלך.
גם שלמות שנוספה לדבר מבקשת הסבר. הרב מדגים באדם שנעשה רציני יותר ובעץ שעובד לשולחן. אפשר לדבר על קיומו של הדבר לפני התוספת, ואפשר לשאול מה הביא להתפתחותו. כאן עיקר השאלה הוא היחס שבין הסיבה ובין מה שמתפתח ממנה. התווספות של מחשבה, רצון או שלמות מתארת את הנבראים, והרב מזכיר את ההבדל בינם לבין הבורא במסגרת הדיון על אחדותו.
מה מלמד משל תחנת הכוח?
הרב מציע לדמיין תחנת כוח שבנויה לספק חשמל בהיקף גדול מהצריכה הנוכחית. כשהטורבינות מושבתות, המערכות התלויות בהן מושבתות. כשהן חוזרות לפעול, החשמל מגיע למקומות שונים באמצעות מערכות ומתגים. אפשר אפוא לייחס את הפעלתם למקור הכוח גם כאשר יש בדרך הרבה שלבים.
״ונולדים זה מזה. וכולם ביחד קשר אחד״.
הרב מביא את השמש כדוגמה לקשר הזה בבריאה. היא משמשת בין השאר לחימום ולצמיחה, וכך אפשר לראות איך גורם אחד משפיע על גורמים רבים. כששואלים איך הבורא, שאינו חומר, ברא עולם חומרי, הרב מניח את השאלה בצד במהלך הזה. המשל נועד להבהיר את היחס בין סיבה ותוצאה, ואופן בריאת החומר נשאר מחוץ לביאור הזה.
מה ההבדל בין יכולת קיימת ובין מימושה?
בשלב השני של המשל קם מפעל חדש הזקוק לחשמל בהיקף שלא נדרש קודם. היכולת לספק לו את החשמל כבר הייתה בתכנון תחנת הכוח. עם זאת, ההחלטה אם להקים את המפעל תלויה בשיקולים נוספים. הרב מתעכב על ההבחנה הזאת כשהרמח״ל אומר ״אם עוד ירצה האדון ב״ה״. היכולת הטמונה בבריאה עדיין כפופה לרצון הבורא בעת יציאתה לפועל.
האפשרות יכולה להיכלל בסיבה מראש. מימושה הוא שלב נוסף, שגם הוא נתון לשליטת הבורא. הרב מדגיש זאת כדי שהחידוש בעולם יובן כחלק מן ההנהגה שהקדימה אותו.
לשון ההיריון והלידה משמשת את הרמח״ל כדי להבחין בין תוצאה הטמונה בסיבתה ובין הופעתה בפועל. משל תחנת הכוח מראה איך היכולת קיימת מראש ואיך ההפעלה תלויה בהחלטה. בנמשל, גם האפשרות וגם מימושה תלויות ברצון הבורא.
מה פירוש המילה ״לידה״ בדיון של הרמב״ם והרמח״ל?
לידה יכולה לציין את הופעתו של דבר חדש, כגון היווצרות ההרים או התגבשות מחשבה. הרב מסביר שהרמב״ם נעזר במשמעות המושאלת כדי להרחיק את ההגשמה בקריאת המקרא. הרמח״ל משתמש בה כדי לתאר תוצאה שיוצאת לפועל, ומוסיף את לשון ההיריון לתיאור השלב שבו היא עדיין בכוח.
כיצד ההנחות של קבוצה יכולות ״להוליד״ את החלטתה?
הן מולידות את ההחלטה במובן שההחלטה נובעת מהן. בדוגמה של הרב, האנשים שהתכנסו וקיבלו את ההחלטה הם מי שהוציאו אותה לפועל, ואילו ההנחות מסבירות מדוע הגיעו דווקא אליה. כך הוא מבאר איך מחשבה עשויה להיות תולדה של דבר אחד ולשמש סיבה לדבר אחר.
מה מלמד משל תחנת הכוח על ריבוי שלבים בין סיבה לתוצאה?
חשמל שמגיע למקומות שונים עובר דרך מערכות ומתגים, ועדיין אפשר לייחס את פעולתם לתחנת הכוח. הרב משתמש בדוגמה כדי להראות ששלבי הביניים בבריאה, כגון התועלות הרבות של השמש, מתיישבים עם התלות במקור אחד. את השאלה איך העולם החומרי נברא הוא משאיר מחוץ לדיון הזה.
אם דבר כבר קיים בכוח, מה עוד תלוי ברצון הבורא?
יציאתו לפועל עדיין תלויה ברצון הבורא. מפעל חדש עשוי להישען על יכולת שכבר הובאה בחשבון בתכנון תחנת הכוח, וההחלטה להקימו עוד פתוחה. הרב משתמש בהבדל הזה כדי לבאר את לשון הרמח״ל ״אם עוד ירצה האדון ב״ה״.
מה ההבדל בין קיומו של דבר ובין שלמות שנוספה לו?
דבר יכול להתקיים לפני שהגיע לשלמותו. הרב ממחיש זאת בעץ שעובד לשולחן ובאדם המשתפר במידותיו. השינוי מאפשר לשאול מהו הגורם שהוליד את ההשתלמות, כשם שאפשר לשאול מה הביא לקיומו של הדבר מלכתחילה.