זיכוך הגוף וזכות הנשמה הם שני הישגים של עבודת האדם. הרמח״ל מבחין ביניהם ומסביר מדוע זיכוך הגוף נשלם רק לאחר המיתה. הרב רצון ערוסי מעמיד מולו את מקומה של עבודת הנפש בקריאתו ברמב״ם.
האזינו להבחנה בין זיכוך לזכות ולשאלה שהרמח״ל משאיר פתוחה על שלמות הנשמה.
הגוף כתנאי לעבודת הנפש
בתחילת הקטע הרב מבחין, לאור קריאתו ברמב״ם, בין תכונות הגוף ובין הדרך שבה האדם נענה להן. הגוף פועל לפי טבעו. הדרשה המציירת את היצר כדמות שמבקשת להפיל את האדם נותנת לשומע דרך להבין את הפיתוי. בביאור הרב, ההכרעה היא של הנפש: היא יכולה לשקוע בנוחות שמציע החומר או לעסוק בייעודה. הדימוי פונה אל השומעים בשפה מוכרת, והגוף עצמו אינו מתואר כבעל כוונה ומחשבה.
זיכוך לגוף וזכות לנשמה
הרב חוזר להבדל בין שני תיאורים של עבודת האדם. בשיטת הרמב״ם כפי שהוא מציג אותה, יכולת הנפש ניתנת לאדם בכוח והיא הולכת ומשתלמת. בגישת הרמח״ל הנשמה יורדת ממעלה גבוהה אל גוף חשוך ועיקר עבודתה בעולם הזה הוא להאיר אותו ולזככו. הנשמה, המשיבה לשכל, מנסחת את הקושי:
״מצאנו תועלת שלמות לגוף, וזכות לנשמה״.
זיכוך הוא שינוי המתחולל בדבר עצמו. זכות מציינת את מה שנזקף לזכות העושה. הרב מדגיש שהשכל אינו סוגר את הדיון בשאלה אם הנשמה משתלמת בעצמה. בסימן ע״ב הוא משהה את הבירור על שאר ענייניה ומעמיד במרכז את פעולתה בעולם הזה.
מדוע הזיכוך אינו נשלם בחיים?
אחד הקשיים בשיעור הוא מדוע הנשמה זקוקה לתחיית המתים כדי להשלים את זיכוך הגוף. הרמח״ל קושר את ההגבלה לחטא אדם הראשון. אפילו הצדיקים שמתו בעטיו של נחש כפופים למיתה. לפי ביאור הרב, המיתה והתפרקות הגוף מפנות את הדרך להשלמת מה שהנשמה החלה. כשהגוף נבנה מחדש, הנשמה יכולה להאיר בו בכוח מעשיה הטובים. אור פני משה משמש בדיון דוגמה לזיכוך שניכר כבר בחיים. גם משה נזקק למיתה, ובכך הדוגמה מחדדת את השאלה ואינה מבטלת את הכלל.
מה מתעלה כשאדם פועל בשלמות?
הרב חוזר ללשון הרמח״ל על כבוד ה׳ המתעלה בשלמות בריותיו. הוא מצביע על המילה ״כביכול״ כשהוא מסביר את לשון המקובלים על מה שמעשה האדם פועל כלפי מעלה. לפי ההבחנה שהוא מתחיל לנסח בשיטת הרמב״ם, ריבוי הידיעה האלוהית בעולם מאפשר לאדם להגיע לשלמות רבה יותר. הקטע מסתיים במהלך ההשוואה הזאת.
ההבחנה בין זיכוך לזכות מבהירה מה הרמח״ל בוחר לברר תחילה: פעולת הנשמה בגוף. שאלת שלמותה של הנשמה עצמה נשארת פתוחה בשלב זה, וזיכוכו השלם של הגוף נקשר לתחיית המתים.
מה ההבדל בין זיכוך הגוף לזכות הנשמה לפי הרמח״ל?
זיכוך מתאר שינוי והשתלמות של הדבר עצמו. זכות היא מה שנזקף לזכות מי שעשה מעשה טוב. הנשמה שואלת אם לפי התיאור ששמעה הגוף הוא המשתלם והנשמה רק צוברת זכות. השכל מבקש להשלים תחילה את בירור פעולתה בגוף, ומשאיר את שאר ענייניה להמשך.
במה נבדל תפקיד הגוף אצל הרמח״ל מן ההסבר בשיטת הרמב״ם?
הרמח״ל מתאר נשמה שבאה להאיר את הגוף ולזככו. אצל הרמב״ם, לפי הצגת הרב, תכונות הגוף הן התנאים שבהם פועלת הנפש. האתגר הוא כיצד הנפש תשתמש בכוחותיה ותוציא אל הפועל את יכולת ההשתלמות שלה.
למה הרמח״ל מזכיר את הצדיקים שמתו בעטיו של נחש?
הם מראים שהמיתה יכולה לחול גם על מי שמעשיו אינם סיבת מותו. הרב קושר זאת לחטא אדם הראשון, שלפי הרמח״ל הגביל את יכולת הנשמה להשלים את הגוף בחיים. אחרי המיתה ובניית הגוף מחדש תושלם פעולת הזיכוך.
כיצד קרינת פני משה מחדדת את השאלה על תחיית המתים?
הרב מביא את קרינת פני משה כדוגמה לכך שזיכוך הגוף יכול להיראות בעולם הזה. הדוגמה מחדדת את השאלה מדוע הזיכוך השלם נדחה. גם משה, למרות המעלה המתוארת, כפוף למיתה, והכלל של הרמח״ל נותר בעינו.
מה מלמד התיאור של היצר כדמות שאורבת לאדם?
זו דרך להמחיש את הפיתוי בשפה שהשומע יכול להבין. בביאור הרב בשיטת הרמב״ם, החומר עצמו פועל לפי תכונותיו. השאלה המעשית היא מה הנפש עושה מול אותן תכונות והאם היא נשארת נאמנה לייעודה.