כשאדם פוגש חסד או קושי, הוא רואה רק חלק ממה שמתרחש. ב״דעת תבונות״ הרמח״ל ממחיש את ההבדל בין החלק לתמונה השלמה באמצעות הגוף והנשמה. הרב רצון ערוסי עוקב אחר ההבדל הזה, משווה את זיכוך הגוף אצל הרמח״ל לעבודת הנפש בשיטת הרמב״ם, ומביא דוגמה מחיי תלמיד ומורה כדי להסביר מדוע קשה לחבר בין חסד לדין.
האזינו למהלך מסימן פ׳ ולמשל המורה, הממחיש כיצד נקודת מבט חלקית משנה את הבנת ההנהגה.
איך הגוף והנשמה נעשים בבואה?
בסימן פ׳ הרמח״ל קושר את הגוף להסתר הפנים ואת הנשמה להארת הפנים. מבנה הגוף עצמו יכול להמחיש איך ההנהגה נראית בשעת הסתר. הגוף כולל איברים שתפקידיהם שונים, ואילו ריבוי הכוחות בנשמה שייך לנשמה אחת. מכאן השיעור עובר מן השאלה כיצד האדם בנוי לשאלה מה הוא מסוגל לראות מדרכי ההנהגה.
״בתכונתו וחלקיו ציור מן ההנהגה של הסתר פנים כולה״.
רמח״ל, דעת תבונות, סימן פ׳
עד היכן מגיע זיכוך הגוף?
לפי הרמח״ל, עבודת הנשמה יכולה לקרב את הגוף למעלתה. גם כשהגוף מגיע לזיכוך הגדול ביותר האפשרי לו, ההפרש בינו ובין הנשמה נשאר. הגוף בא מהסתר הפנים והנשמה מהארת הפנים, וזיכוכו של הגוף אינו מבטל את ההבחנה הזאת.
בשיטת הרמב״ם כפי שהיא מוצגת בשיעור, מוקד העבודה הוא השתלמות הנפש. האדם מקיים את צורכי הגוף ומרסן את כוחות התאווה כדי שהם לא ישלטו בה. בדיון עולה גם הדוגמה של משה רבנו, ששהה בהר בלי לאכול ולשתות. היא מעלה שאלה על הגוף במדרגה יוצאת דופן. השיעור משאיר אותה כשאלה לעיון ואינו מבטל באמצעותה את ההבדל בין השיטות.
כיצד איברים רבים פועלים יחד באדם אחד?
העין רואה והאוזן שומעת, ולכל איבר פעולה משלו. כשאותו אדם רואה, שומע וחושב, ריבוי הפעולות אינו מחייב להניח נפשות נפרדות. כאן מוצגת נקודת הסכמה בין הרמח״ל לרמב״ם: כוחות שונים יכולים להיות כוחותיה של נפש אחת. שמות הכוחות עוזרים להבחין בתפקודיהם גם בלי להכריע בדיון על שמות דרגות הנשמה.
״העין רואה ולא שומעת, והאוזן שומעת ולא רואה״.
רמח״ל, דעת תבונות, סימן פ׳
איברי הגוף הם דימוי להנהגה כפי שהיא נגלית לנבראים. אדם שתפילתו התקבלה עשוי להכיר את בחינת המענה לתפילה. מן המקרה הזה לבדו הוא עדיין אינו רואה את מכלול ההנהגה. חלוקת האיברים ממחישה את גבול ההשגה האנושית בהסתר.
מה רואה התלמיד כשהוא פוגש רק צד אחד?
הרמח״ל קורא במבנה הימין והשמאל של הגוף דימוי לחסד ולדין. בשיעור מובא מורה שלעתים מציב גבול ולעתים מקרב. תלמיד שפגש רק את הגבול עלול לראות במורה אדם קפדן. תלמיד שפגש רק את הקירוב עשוי לראות בו מי שרק מעניק. המשל מבהיר איך שני מעשים שנראים מנוגדים יכולים להשתייך למהלך אחד, ומדוע מי שרואה מעשה אחד מתקשה לעמוד על המהלך השלם.
מכאן מתבררת גם הזיקה בין שכר ועונש להסתר. הקורא יכול להבחין בפעולות שונות, כגון הענקה או הגבלה. אחדות השלמות, כפי שהרמח״ל מתאר אותה, היא היכולת להשלים כל מה שחסר. לקראת הסיום גובר הדגש על שאלת השלטון באדם עצמו. כשהגוף שולט, הרמח״ל מתאר חשיפה לתמורות העולם. כשהנשמה מושלת ומזככת את הגוף, המהלך נפתח להארת פנים.
דרך ריבוי איברי הגוף ואחדות הנשמה, הרמח״ל ממחיש את ההבדל בין ראיית מעשים נפרדים בהסתר פנים ובין השגת זיקתם לשלמות אחת. משל המורה מראה מדוע תגובה אחת שנראית לעין אינה מספיקה להבנת הכוונה שמאחורי המהלך כולו.
איך הגוף והנשמה נעשים בבואה להסתר פנים ולהארת פנים?
הגוף בנוי מאיברים נבדלים, שכל אחד פועל בתחום משלו. הוא ממחיש כיצד ההנהגה נגלית לאדם בהסתר, בחלקים ובמקרים נפרדים. ריבוי כוחות הנשמה שייך לעצם אחד, ולכן הנשמה ממחישה את אחדות ההנהגה בהארת פנים.
האם זיכוך הגוף מבטל את ההבדל בינו ובין הנשמה?
גם בזיכוך הגדול ביותר הגוף נשאר מובחן מן הנשמה. לפי הרמח״ל, הנשמה מקורה בהארת הפנים, ואילו הגוף בא מהסתר. הזיכוך יכול לקרב את הגוף למעלת הנשמה, אבל הגוף שומר על מעמדו כגוף.
במה שונה זיכוך הגוף אצל הרמח״ל מעבודת הנפש בשיטת הרמב״ם?
אצל הרמח״ל, הנשמה פועלת בגוף כדי לזכך ולהעלות אותו. בקריאה בשיטת הרמב״ם המוצגת בשיעור, מוקד העבודה הוא השתלמות הנפש. האדם דואג לקיום הגוף ובאותה שעה מרסן את התאוות כדי שהן לא יקבעו את דרכה של הנפש.
מה מלמדת ההבחנה בין עין לאוזן על אחדות הנפש?
העין והאוזן הן כלים שונים לראייה ולשמיעה, ושתי הפעולות שייכות לאותה נפש. לכן ההבחנה בין כוחות, כגון כוח חיוני וכוח שכלי, אינה מחייבת לדבר על נפשות נפרדות. בשיעור זו נקודת הסכמה בין הרמח״ל לרמב״ם.
מה אפשר ללמוד מתפילה שנענתה כשההנהגה נסתרת?
מענה לתפילה יכול לחשוף בפני האדם צד מסוים של ההנהגה. מן המקרה הזה לבדו אי אפשר לראות את האופן שבו כלל חלקי ההנהגה מצטרפים. דימוי האיברים נועד לבאר את חלקיות ההכרה האנושית.
מה ממחיש משל המורה שמקרב את התלמיד וגם מציב לו גבול?
תלמיד שנחשף רק להצבת הגבול עשוי לראות במורה אדם שקפדן איתו, ומי שנחשף רק לקירוב עשוי לראות רק את ההענקה. שתי התגובות יכולות להשתייך למהלך חינוכי אחד. כך המשל ממחיש מדוע ראיית חסד או דין בנפרד מקשה להבין את ההנהגה בשלמותה.
איך שכר ועונש משתלבים בהנהגה של הסתר פנים?
במצב של הסתר מתגלות דרכי הנהגה שונות לפי המעשים, ובהן שכר ועונש. הימין והשמאל שבגוף ממחישים את ההבחנה בין חסד לדין. ההבחנה היא בין פעולות כפי שהנבראים פוגשים אותן, והשלמות שהרמח״ל מתאר היא אחת.
מה משתנה כשהנשמה מושלת בגוף לפי הרמח״ל?
כאשר הגוף שולט, הרמח״ל מתאר הנהגה של הסתר וחשיפה לתמורות ולפגעים של העולם. כשהנשמה מושלת, היא מכוונת את כוחות הגוף ומזככת אותו. הרמח״ל קושר את הפעולה הזאת להארת פנים ולהשלמת החסרונות.