אם הנשמה באה בגוף כדי לזכך אותו, מה היא קונה לעצמה בעבודה הזאת? בסימנים ס״ח–ע׳ של ״דעת תבונות״ רבי משה חיים לוצאטו (הרמח״ל) קושר את הגמול לשותפות הגוף והנשמה. הרב רצון ערוסי מבחין בין הזיכוך שמקבל הגוף לבין הזכות שקונה הנשמה, ומעמיד את ההבחנה לצד קריאתו ברמב״ם.
קטע זה ממשיך את השיחה שבסוף דעת תבונות 008, חלק א׳. בראש ההקלטה נשמע שוב קטע קצר מן השיחה הקודמת, וסופה נקטע באמצע משפט.
האזינו לעיון בשותפות הגוף והנשמה ולדיון על מקומו של הגוף בגמול.
שותפות בעבודה ושותפות בשכר
הרמח״ל פותח מן העובדה שהאדם עובד את בוראו בגוף ובנשמה גם יחד. תחיית המתים היא חיבור מחודש שלהם, ומקבלת את מובנה מכך ששני השותפים בעבודה נכללים גם בקבלת השכר.
כי לא יתכן שיהיה הגוף עמל ולא לו
רמח״ל, דעת תבונות, ס״ח
מכאן באה שאלת הנשמה בסימן ס״ט. מדוע נבראו הגוף והנשמה כשתי יצירות והורכבו יחד? הרב ערוסי מדגיש שההרכבה עצמה טעונה הסבר, וגם לייחודו של כל אחד מן המרכיבים יש משמעות. אם לגוף חלק בגמול, צריך להבין מה מכין אותו לכך.
מה הנשמה עושה בגוף?
בסימן ע׳ מתוארת תכלית החיבור מתוך החסרון שבאדם. גופו החומרי חשוף לתאוות ולפגעים, ובמצבו הראשוני הוא טעון הכנה. ביאת הנשמה בגוף מאפשרת להחיות אותו ולזכך אותו באמצעות התורה והמצוות.
אבל עיקר ביאה זו הוא לזכך אותו זיכוך ממש
רמח״ל, דעת תבונות, ע׳
הדגש על זיכוך הגוף מעורר את הקושיה אם הנשמה נעשית אמצעי בלבד. הרב ערוסי עומד על סיום דברי הרמח״ל. הגוף מזדכך, והנשמה זוכה לעצמה מפני שהיא מקיימת את רצון קונה. זהו תהליך משותף, ובכל אחד משני המרכיבים מתוארת תוצאה אחרת.
משל הלבוש ומשל הגפרור
משל הלבוש הולם את השאלה מי עתיד להיכנס אל היכל המלך. כשהגוף שותף לעתיד האדם, הלבוש הבלתי ראוי ממחיש את הצורך בהכנה ובזיכוך. בקריאת הרב ערוסי ברמב״ם, תכלית הגמול שאליה מכוון הדיון היא של הנשמה, והגוף ממלא תפקיד בעבודת האדם בעולם הזה. באותו מובן יש גבול למשל: הצורך להכין את הלבוש תלוי בשאלה אם הוא עצמו שייך למעמד שלשמו נעשית ההכנה.
גם נשמה שמתוארת כזכה מעוררת שאלה על מה שמוסיפים לה המעשים. דוגמת הגפרור מבחינה בין דבר שיש בו אפשרות להפיק אור וחום לבין אש שכבר הודלקה. הרב ערוסי משתמש בה כדי להסביר את הוצאת הכוחות הגנוזים אל הפועל. היא מבהירה מה מוסיפה העבודה ליכולת קיימת. שאלת מקומו של הגוף בגמול דורשת בירור נפרד.
דעת תבונות, סימן סח · דעת תבונות, סימן ע
אצל הרמח״ל, שותפות הגוף והנשמה בעבודה היא יסוד לשותפותם בגמול. בעבודה עצמה יש להבחין בין זיכוך הגוף לבין הזכות שקונה הנשמה בקיום רצון הבורא. ההבחנה מחדדת מה עומד במוקד בכל אחת משתי הקריאות שמעמיד הרב ערוסי.
מדוע הגוף שותף בשכר לפי הרמח״ל?
הגוף שותף בשכר מפני שהוא עמל לצד הנשמה בעבודת התורה והמצוות. לפי הרמח״ל, החיבור המחודש בתחיית המתים מאפשר ששני השותפים לעבודה יקבלו יחד את הגמול. דעת תבונות, ס״ח.
למה חשוב שהגוף והנשמה נבראו כשתי יצירות?
שתי היצירות מעלות שאלה על תכלית ההרכבה. הגוף והנשמה שומרים כל אחד על תכונותיו, והאדם עובד כצירוף של שניהם. הרב ערוסי מדגיש שכדי להבין מה כל אחד מהם מקבל מן העבודה, יש לברר מה תורם החיבור ומה שייך לכל מרכיב. דעת תבונות, ס״ט.
כיצד הנשמה זוכה אם תכלית ביאתה היא לזכך את הגוף?
הנשמה זוכה מפני שבעבודתה לזכך את הגוף היא מקיימת את רצון קונה. הרמח״ל מתאר תוצאה כפולה של תורה ומצוות. הגוף מקבל זיכוך, והנשמה זוכה בקיום הרצון האלוהי. דעת תבונות, ע׳.
מה מבהיר משל הלבוש על ההבדל בין הרמח״ל לקריאת הרב ערוסי ברמב״ם?
הלבוש ממחיש את ההכנה הדרושה למי שעתיד לעמוד לפני המלך. אצל הרמח״ל גם הגוף שייך לגמול ולכן זיכוכו חלק מן ההכנה. בקריאת הרב ערוסי ברמב״ם, הגוף שייך לעבודת האדם בעולם הזה, ובדיון על הגמול מוקד התכלית הוא הנשמה. לכן הצורך להכין את הלבוש תלוי בתפקידו בנמשל.
מה מסביר משל הגפרור על תפקיד המעשים?
גפרור יכול להפיק אש, אך האפשרות נעשית ממשית כשמדליקים אותו. הרב ערוסי משתמש במשל כדי להסביר כיצד מעשי האדם מוציאים אל הפועל כוחות שכבר גנוזים בו. המשל עוסק במעבר מאפשרות למימוש, ושאלת חלקו של הגוף בגמול מתבררת בנפרד.
האם מאבק ביצר מכריע מה מקומו של הגוף בגמול?
מאבק ביצר מבהיר את האתגר של עבודה בגוף, והשאלה אם הגוף שותף לגמול עדיין עומדת בפני עצמה. הרב ערוסי מבחין בין דברי חז״ל על מי שכובש יצר גדול לבין שאלת היחס בין הגוף לנשמה שבה נבדלות הקריאות ברמח״ל וברמב״ם.