היחס בין הגוף לנשמה משתנה לפי מצבו של האדם. בסימנים פ״א–פ״ד של ״דעת תבונות״ רבי משה חיים לוצאטו (הרמח״ל) מציע להכיר את הכללים שמתוכם אפשר להבין את ריבוי המצבים. בסימן פ״ח הוא שואל מה מתמעט בנשמה כשהיא באה בגוף. הרב רצון ערוסי משווה בין החזרה לשלמות אצל הרמח״ל ובין הוצאת הכוחות הגנוזים מן הכוח אל הפועל בקריאתו ברמב״ם.
ההקלטה כוללת שתי יחידות לימוד בדעת תבונות. אחרי הלימוד נשמע דיון נפרד על השתלות איברים.
האזינו להשוואה בין שיבת הנשמה לשלמותה לבין הוצאת יכולותיה מן הכוח אל הפועל.
ריבוי מצבים ומספר מצומצם של כללים
בסימן פ״א הנשמה מקבלת את ההקבלה שהוצעה בין הגוף לנשמה. ההקבלה פותחת פתח להבנת היחס המשתנה ביניהם במצבי האדם השונים. מכאן השכל עובר בסימן פ״ב לכללים שבעזרתם אפשר להבין את ריבוי המצבים.
בזמנים ובמצבים שונים משתנה היחס בין הגוף לנשמה. כדי לעמוד על מערכת היחסים אין צורך להתחיל במנייה של כל המקרים. אם כמה פרטים חולקים תכונה, אפשר לקבצם תחת כלל ולהבין באמצעותו מה משותף להם. הרב ערוסי רואה בכך דרך לימוד. הסדר מאפשר לחשוב על מצבי הגוף והנשמה ובהמשך להיעזר בהם כדי לעיין בדרכי הנהגת הבריאה.
כיצד פועלים הסתר והארה יחד?
ההסתר באתגליא, וההארה באתכסיא
רמח״ל, דעת תבונות, פ״ד
הרמח״ל מציע להבחין בשלושה דברים. תחילה יש להבין את ההסתר ואת ההארה כל אחד בפני עצמו. אחר כך יש להבין כיצד שניהם פועלים יחד. מתוך כך אפשר לעיין בתוצאה של השילוב בכל מצב, לפי המידה הגוברת. המידה הגלויה במצב מסוים יכולה לפעול לצד מידה שנוכחותה נסתרת.
שלמות שנקבעה מראש ויכולת שמתגשמת במעשה
לכי ומעטי את עצמך, עד אשר תשוב אל מקומה הראשון בהתעלותה על פי מעשיה.
רמח״ל, דעת תבונות, פ״ח
אצל הרמח״ל נקבעת לנשמה תחילה השלמות שאליה היא עתידה להגיע. בחיבור לגוף היא מתמעטת, והמעשים מאפשרים לה לשוב לאיתנה. הרב ערוסי מדמה את התנועה הזאת למילואו ולמיעוטו של הירח. המשל מבהיר איך אפשר לתאר מיעוט שאחריו שיבה לשיעור הראשון. מקומן של הבחירה והמעשים שייך לנמשל.
בקריאת הרב ערוסי בשיטת הרמב״ם, האדם מתחיל עם יכולת שכלית ורוחנית שעדיין טעונה מימוש. מעשיו מוציאים לפועל כוחות שכבר ניתנו לו בכוח. זו דרך אחרת להסביר מדוע עבודת האדם יכולה להוביל לשלמות בלי לייחס חסרון למעשה הבריאה. אצל הרמח״ל המעשים מאפשרים לשוב לשלמות שהייתה לנשמה תחילה. בקריאה ברמב״ם המעשים מממשים יכולת שניתנה מתחילה.
מה מקומו של הגוף בעבודת האדם?
בעולם הזה פועל האדם כצירוף של גוף ונשמה. הרב ערוסי מדמה את הגוף בקריאתו ברמב״ם לדירה שיש בה יתרונות וגם מגבלות. אדם יכול להסתייע במה שהדירה מאפשרת ולהישמר מן התנאים המעכבים, ותכליתו היא לשכלל את חייו בתוכה. המשל מדגיש את תכלית העבודה ביחס לנשמה. בעולם הזה הפועל הוא האדם המורכב מגוף ונשמה, ובקריאת הרב ערוסי ברמח״ל גם הגוף עצמו עתיד להזדכך.
היחס המשתנה בין הגוף לנשמה מאפשר להבין כיצד פועלות מידות ההסתר וההארה יחד. בסימן פ״ח עבודת האדם מתוארת כשיבה לשלמות לאחר מיעוט. בקריאת הרב ערוסי ברמב״ם אותה עבודה מתוארת כמימוש כוחות שניתנו לאדם בכוח.
מדוע הרמח״ל מתחיל בכללים כדי להבין את יחסי הגוף והנשמה?
ריבוי מצבי הגוף והנשמה מחייב שיטה שתאפשר להבין מה משותף למקרים שונים. הרמח״ל מקבץ פרטים תחת כללים, כך שאפשר לעיין במערכת היחסים בכל קבוצת מצבים ולהבין את הפרטים מכוח הכלל. דעת תבונות, פ״ב–פ״ג.
כיצד הסתר הפנים והארת הפנים יכולים לפעול באותו מצב?
שתי המידות פועלות יחד, ומידת הגילוי שלהן יכולה להיות שונה. הרמח״ל מתאר מצב שבו ההסתר גלוי וההארה נסתרת. אחר כך אפשר לבחון איזו מידה גוברת ומה נולד מן החיבור. דעת תבונות, פ״ד.
מדוע מיעוט הנשמה לפי הרמח״ל בא אחרי קביעת שלמותה?
לפי הרמח״ל, שלמותה המרבית של הנשמה נקבעת בתחילה. החיבור לגוף מביא למיעוט, והמעשים מאפשרים לה לשוב לשלמותה. משל הירח מבהיר את הסדר של מילוי, מיעוט ומילוי מחדש. דעת תבונות, פ״ח.
מה שונה בתפקיד הבחירה אצל הרמח״ל ובקריאת הרב ערוסי ברמב״ם?
לפי הרמח״ל, המעשים מאפשרים לנשמה לשוב לשלמות שהייתה לה לפני שנתמעטה. לפי קריאת הרב ערוסי ברמב״ם, הבחירה מאפשרת לאדם להוציא לפועל יכולות שכליות ורוחניות הגנוזות בו. בשתי הקריאות למעשים יש תפקיד, וההבדל הוא במעמד השלמות בראשית הדרך.
מה מבהיר משל הדירה על מקומו של הגוף בקריאת הרב ערוסי ברמב״ם?
משל הדירה מבהיר כיצד אפשר להשתמש בתנאי הגוף לטובת חיי האדם ולהישמר מהשפעתם המעכבת. הדירה מעניקה אפשרויות ומציבה מגבלות, ושכלול חיי הדייר הוא תכלית עבודתו בה. בקריאת הרב ערוסי, בדומה לכך הגוף הוא אכסניה שמשפיעה על עבודת האדם בעולם הזה.
מי פועל ובוחר כאשר הגוף והנשמה מושכים לכיוונים שונים?
האדם המורכב מגוף ונשמה פועל ובוחר. הצגת הגוף והנשמה כשני כוחות ממחישה את המתח ביניהם ומסייעת בלימוד. תיאור זה שומר על ההבחנה בין הכוחות, והבחירה מיוחסת לאדם שנוצר מצירופם.