פרשיות תזריע-מצורע: טומאה וטהרה - חכמת חיים אדירה לתיקון האדם והאנושות

דיון בפרשות תזריע - מצורע מעניק הזדמנות פז להבהיר את חכמת התורה שלעתים נדמה שאיננה מתאימה לדור הקדמה והמודרניזציה.

פרשות אלה עוסקות בדיני טומאה וטהרה ופותחות בדיני טומאת היולדת. יש ויתקוממו לנוכח הגדרת היולדת כטמאה, ובפרט מי שאינם יודעים את רעיון הדברים. וכך גם ביחס לטומאה זב, נדה, שרצים ועוד. דורנו הוא דור מודרני שעלול להתייחס לדינים אלה כרעיונות פרימיטיביים. למשל, מדוע יש לקשור בין צרעת המצורע, כתמים הנראים בביתו או בבגדיו או בגופו, למצבו הרוחני?

מי שהשכיל יודע כי בכל רעיון שבתנ"ך, גם אם הוא נראה פרימיטיבי לעיניים מודרניות, טמונה חכמת חיים. ברם, רבים מבני הדור המודרני תלושים מן התנ״ך, וגם אם ישמעו סיפור פה ושם, עדיין אין להם את הכלים לפצח את הרעיונות הכמוסים בהם ואף לא ידעו כלל על קיומם.

העיון המחודש בפרשות השבוע מעלה שוב ושוב רעיונות ששופכים אור על חיינו ועל האירועים האקטואליים שאנו חווים ונדונים בשיח הציבורי והתקשורתי. המעיין בפרשות השבוע עשוי לסגל לעצמו נקודות מבט וזוויות שונות להתבונן ולנתח נושאים אקטואליים. זאת ועוד, בדברי הנביאים שאנו קוראים מדי שבת בתום קריאת הפרשה, יש הקבלה לעניינים שנדונים בפרשה והיא מעניקה לנו הערות חשובות ומעשיות לדורות.

בחיבורי 'התורה וחזון הדורות', מתואר החיבור שבין חזון הנביאים לתורת משה, חיבור נפלא ומופלא שמלווה אותנו בכל הדורות.
אף כאן, בנושא זה של טומאה וטהרה, עלינו לצאת למסע בספרי הנביאים על מנת לעמוד על סודה של תורה.

מעלת המצפה לישועה

הפטרת פרשת תזריע נלקחה מספר מלכים ב, שם מובא: " וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ: וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ..." בעת תקופת בצורת קשה הביא איש אחד כמות מזון לאלישע הנביא. אלישע הורה למשרתו לתת את המזון לתלמידיו. ברם, משרתו של אלישע, גיחזי, לא היה ממושמע, מעיר הערות לא מתאימות, ולעתים אף פעל בחוסר הגינות מאחורי גבו של רבו.

גיחזי מעיר שכמות המזון רחוקה מלהספיק למאת התלמידים.

אלישע משיב לו: ".. וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר:". עוד תראה שיוותר מן המזון, וכמובן שכך היה: " וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה':"

במעשה זה אנו למדים מה בין איש אמונה וחזון לבין מי שאטם לבו מהשראתן. איש החזון מעריך כל אשר ניתן לו, כל דבר ולו הקל ביותר מעניק לו תקווה, כל עזרה ולו הפעוטה ביותר תתקבל ברצון. לעומת זאת, נעדר האמונה יתנהג בריאליות פסימיסטית נטולת חזון וידחה כל סיוע שאין בו מענה כולל ומקיף.

צרעת נעמן ורפואתו

קורות אלישע הנביא בפרק הבא עוסקים בצרעת נעמן ורפואתו: "וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע:"

במהלך כיבושי נעמן בארץ ישראל, הוא שבה נערה יהודיה: "וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:"

המשרתת היהודיה מציעה בהכנעה לאשת נעמן שבעלה יפנה לאלישע הנביא לרפאו מצרעתו: "וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ"

נעמן, שר הצבא המצליח, מקבל את עצת המשרתת היהודיה ופונה למלך ארם: "כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל"

מלך ארם מקבל את הדברים ואף מציע לשלוח אגרת למלך ישראל שבה הוא מטיל עליו את האחריות לרפא את נעמן מצרעתו: ״לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים: וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:"

מלך ישראל מקבל את האגרת מארם, ששלטה אז בארץ ישראל, והוא נרעד מפחד. במקום לשמוח על כך שמלך ארם הכובש האימתני נזקק לעזרתו, הוא נופל לייאוש ולחידלון: "וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:"

מלך ישראל אינו מבין כיצד הוא ירפא את נעמן והוא בטוח שמלך ארם מחפש תואנה להרע לו. בשעת משבר נגלית מידת החזון והאמונה של מנהיגים ונעדרי החזון שבהם נדים כעלה נידף.

השמועה מגיעה לאלישע והוא שולח למלך
"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:"

אייכה? דע לך, עם ישראל אינו נשען על סוסיו ומטוסיו בלבד, רוח האמונה וצדקת הדרך חשובות לא פחות ואף יותר מציי המטוסים והטנקים!

מדוע תרעד? שלח את נעמן אלי:
"וַיָּבֹא נַעֲמָן בסוסו [בְּסוּסָיו] וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע"

אלישע הנביא אינו יוצא להקביל את פני שר צבא האימפריה הארמית בדיפלומטיות מחניפה וכנועה, הוא אף לא מכניסו לביתו.

במקום זאת, אלישע שולח אליו שליח ומורה לו:
"וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:"

שר צבא ארם, אימפריית התקופה ששלטה בישראל ללא עוררין, מגיע עד פתח ביתו של איש האלוהים להתרפא מצרעתו, והוא, שולח אליו שליח ומורה לו לטבול בירדן שבע פעמים ותו לא.

נעמן זועם:

"וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע: הֲלֹא טוֹב אבנה [אֲמָנָה] וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:".

נעמן חשב שאיש האלהים יקביל את פניו בהכנעה ובהתרפסות, יבצע מעשי כישוף, יסלק את צרעתו ויתרצה לקחת ממנו כסף וזהב לרוב. ויתרה מזו, דווקא נהר הירדן? נהר ישראלי עלוב? יבוא לארם ויראה את נהרות דמשק העצומים!

עבדי נעמן מפיסים את דעתו: עשה כדבריו, ואם יכזיבו מימי הירדן נכתשהו עד עפר! נעמן עושה כדבריהם והצרעת נעלמת.

נעמן חוזר לבית אלישע, עתה אלישע פותח לפניו את דלתו ומקבל את פניו. נעמן עומד בפתח נרעש ומודה בפניו: דע לך, הייתי גוי עובד אלילים ואתה הוכחת לי כי ה' הוא האלהים, ומעתה ואילך לא אעבוד כי אם אל אמת. אלישע העביר מסר חשוב לנעמן ולדורות, הגורם האמיתי לצרעת ולצרות הוא הריחוק מה' בכניעה לתרבות האלילית המטמטמת את לבות בני האדם.

נעמן חשב שאלישע ירפאו בכישוף אלילי רב רושם, אך התאכזב קשות וחרונו בער בו. רק לאחר שהכניע את כעסו מלפני הוראת איש האלהים ועשה כדבריו התרפא. אלישע הראה לו כי התרופה האמיתית למחלתו היא גדיעת היהירות והגסות מלבו. אלישע שלחו לירדן, נהר צנוע ונמוך, לטבול שבע פעמים כדי שבהישמעות לדברי הנביא תוכנע גאוותו. נעמן הבין לבסוף את המסר וחזר לנביא נפעם ומלא אמונה. נעמן החל את תהליך גדיעת היהירות מלבו כאשר קיבל את עצת המשרתת הישראלית, ותהליך זה הגיע לשיאו כאשר אלישע הורה לו בדבר שיעורר התנגדות עזה בנבכי נפשו היהירה. בהישמעות לדברי הנביא הפשוטים והמתמיהים, הצליח נעמן להכניע את נפשו היהירה ולהביא מזור לנפשו ולגופו.

ללמדנו, שענייני הטומאות והטהרות נועדו לעורר בנו תהליכים נפשיים שיהפכו אותנו לאנושיים, לבני-אדם.

לפני פרידתו, נעמן מציע לאלישע תשורות חומריות, ואלישע מסרב בכל תוקף. נעמן חוזר לארם וגיחזי רודף אחריו ובטענות כזב מבקש ומקבל ממנו כסף ובגדים.
התנ"ך מגלה לנו כי גיחזי חלה בנפשו בצרות העין, ולקח לעצמו את המתנות החומריות שהביא נעמן. ולכן כשנודע לאלישע על נכלוליו של גיחזי הוא מענישו: "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג:"

תאוות הבצע והלהיטות לממון גרמה לגיחזי ולזרעו להיות מצורעים ומנודים מן החברה, ללמדנו שאין מקום למידות רעות כאלה בחברה הישראלית.

סוף דבר

לאחר הדברים האלה, ארם מבקש לכבוש את ישראל בשנית, והקב"ה מפיל עליהם אימתה ופחד ומניס אותם בדרך פלא ממחניהם בחשבם שהנה ישראל עומדים לתקפם. שלושה מצורעים באים למחנה ארם ומגלים שהוא מלא שלל ומזון, לאחר זמן מה הם מפסיקים לחשוב על עצמם אלא על כלל ישראל והולכים ומבשרים למלך ישראל כי ברח ארם והותיר אחריו מזון ושלל לרוב.

ללמדנו, כי יציאתם של אותם מצורעים ממחנה ישראל עורר בהם תהליכים נפשיים שריפאו אותם מחולי האינטרסנטיות והאגואיזם, והם משתפים את כלל עם ישראל בגילוי המרעיש ומצילים את העם מחרפת רעב.

ראינו, אפוא, כי ענייני הטומאה והטהרה, עלולים להיראות בעיני המודרני המתורבת כפרימיטיביים, אך לעיני המעיין בהם בזוך לבב תתגלה תמונה נפלאה של חכמת חיים אדירה.