לענ"ד יש ליהרג ולא לעבור גם על הריגת גוי, שאינו עובד עבודה זרה. כי לגבי קידוש ה', נאמר שפ"ד ולא רצח. והריגת גר תושב היא בגדר שפיכות דמים, ואף שאינו חייב עליה מיתה בבית דין דלמטה, הוא חייב עליה בבית דין למעלה, ובשוגג הוא חייב כפרה, ולכן הוא גולה, עיין רמב"ם, רוצח ושמירת הנפש, פרקים ב' וה'. ולענ"ד, כיוצא בדבר גם לעניין כהן שהרג גוי שאינו עובד עבודה זרה, שפסול לשאת כפיו. כי זה גדר של שפ"ד, להבדיל מרצח. זה מה שנראה לי כשיטת רבינו, להבדיל מפוסקים חשובים שאותם הביא הגאון הרב עובדיה יוסף, בשו"ת יחוה דעת, ח"ב, עמ' נט, ס. שאינם פוסלים כהן שהרג גוי, אפילו שאינו עובד עבודה זרה. וסבורים שאין על הריגתו גדר קידוש ה'. עיי"ש. אולם הדבר פשוט, שחייל כהן, שהרג גויים מייחדי ה', במלחמת מגן, הוא עשה מצווה, ואינו נפסל לנשיאת כפיים כלל.