דווקא משם יש ראיה לרבינו כפירוש מורנו הרב יוסף קאפח. שהרי הדבר מפורש שם, שחז"ל גזרו טומאת ידיים כשנוגע בס"ת, כשס"ת ערום בלי כיסוי, בגלל שהיו מצניעין ליד הס"ת אוכלין של תרומה. וא"כ מדוע אמרו בהמשך, שידיים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דר' פרנק. דא"ר פרנק א"ר יוחנן האוחז בס"ת ערום נקבר, והרי הגזירה האמורה לעיל, אין לה שום קשר עם עניין העירום של ס"ת, אלא מגע ישיר בלי כיסוי מטפחת, כדרך המעסקים בדברים ליד הס"ת, כמצניעין שם אוכלי תרומה. ולכן אין צל של ספק שיש שני איסורים: איסור אחד נגיעת ידיו בס"ת, שמיטמאות ופוסלות תרומה. ויש איסור אחר, שאדם ערום נוגע בס"ת, שזהו ביזוי וחוצפה, ולכן בלשון האגדה נאמר שנקבר ערום, ערום מאותה מצווה.