לכת"ר הרה"ג רצון ערוסי הי"ו שלומות כנהר, בערב שבת האחרון עת היותי בבית הכנסת לפני מנחה, נתבקשתי ע"י שליח של חברי, להביא לחברי לביתו כסא גלגלים שהיה בבית הכנסת כדי שיוכל לקחת את אביו. מפני דוחק הזמן מיהרתי ובחופזי הנחתי את הכסא במדרכה ממש מחוץ לשער חצר ביתו (מאחורי רכב גדול שחנה על המדרכה אך הכסא לא היה מוסתר ממש). לביתו מובילות מדרגות ורציתי לחסוך בזמן ובסירבול. אח"כ נכנסתי לביתו והודעתי לו על המיקום המדויק של הכסא ושאני חוזר חזרה לבית הכנסת והחבר אמר בסדר. היה לי הרושם שהם יוצאים מיד כי אמרו שהם מגיעים למנחה וכבר כמעט לא נותר זמן. אולם עד שיצאו (להערכת חברי זה לקח כחמש או עשר דקות) הכסא נגנב. אני חוזר לזמן שהייתי בבית הכנסת לפני מנחה ונתבקשתי להביא את הכסא. באותה עת היו בבית הכנסת שני כסאות אחד של חברי ואחד טוב יותר של מתפלל אחר. לא הייתי מודע לכך שאחד מהם שייך לחברי. לקחתי את הכסא הטוב יותר כיון שהוא קל יותר ונח יותר וגם כמה דקות לפני כן סיימתי את השימוש בו בהבאת אותו מתפלל שהכסא שייך לו, אז הכיסא היה מוכן ומזומן לפעולה. זהו כמובן הכסא שנגנב. למען הסר ספק, הכל נעשה בחינם. עוד אציין כי בד"כ אני כמעט נאלץ להשאיר את הכסא בלתי מושגח בחדר המדרגות כיון שאני מעלה את המתפלל (בעל הכסא היקר) במדרגות וזה לוקח זמן. וכן בליל שבת הוא נשאר בידיעת המשפחה מאחורי דלת לא נעולה בחדר המדרגות. וגם אצל חברי לפעמים הכיסא נותר לזמן קצר באותו מקום שבו אני השארתי אותו עד שחוזרים לקחתו (כך סיפר לי חברי בשבת). כ"כ כל הצדדים המעורבים ביחסים מצוינים ואין בעיית אמון. אודה לכת"ר אם יסייע שכן לא השכלתי לנתח זאת מבחינה הלכתית ולהוציא מסקנה מעשית ואיני יודע כיצד לתקן במהרה את הנזק שעשיתי. בברכת התורה,