הסגרת בן משפחה

לכבוד הרב שלום וברכה.
שאלותיי:
א. כיצד אוכל לשכנע חבר בגיל 14 הניזון כולו בתשוקה אל הקודש וצם בשני וחמישי - ולא רק בשובבי"ם ת"ת - להפסיק לצום? מדובר לאחר קריאה משותפת ב - הלכות דעות, הקדמה למסילת ישרים+'בביאור מידת החסידות', אורות התחיה של מרן הראי"ה (לג - לד) ועוד. הדגשתי לו מספר פעמים את הצורך בעליה מודרגת ולא בקפיצת מדרגות, כמו כן הדגשתי לו את החובה ההלכתית לשמור על הגוף. עלי לציין שהוא נוהה אחר המקובלים ואנו פוסק כדעת רבינו.
ב. מובא בשם הגר"א שישנו ביטול תורה באיכות, היינו, אדם אדם היכול ללמוד בעמקות אך נוטה יותר לפשט, האם רבנו יסכים עם זה?

לכבוד הרב,
ידוע איסור "אונאת דברים" - שלא לצער את חבירו. אלא שצער הוא בעיני המתבונן, ומה שמצער את פלוני לא יצער את אלמוני. על כן אני שואל היכן ניתן ללמוד גדרים מדוייקים למצווה זאת, ומה המבחן לצער - מבחן אובייקטיבי או סובייקטיבי? נביא כמה דוגמאות:
1. ראש העיר קיבל החלטה לסלול כביש במקום מסויים, וראובן הצטער מכך מאד. ראש העיר עבר על איסור אונאת דברים?
2. שמעון הצטער מכך שבאסיפת בית הכנסת הרוב לא קיבל את עמדתו, ונפגע עד עמקי נשמתו. האם כולם עברו איסור אונאת דברים בכך שלא קיבלו את עמדתו?

שלום לכבוד הרב,

שלום וברכה לכבוד הרב.
איך צריך להאמין באדם או בחבר ומצד שני כתוב כבדהו וחשדהו? אני מבקש שהשאלה והתשובה לא יתפרסמו באתר.
תודה

כתב רמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש א:יד): * הרואה את חברו טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו, או שישכור אחרים להצילו, ולא הציל, * או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, * או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו -- העושה אותם עובר על "לא תעמוד על דם רעך–. רמב"ם לא כתב "השומע שחברו טובע בים...". האם אפשר לדייק מכאן, שהחובה להציל אדם שטובע בים חלה רק על אנשים שנמצאים במקום ורואים אותו?

בס"ד לכבוד הרב רצון ערוסי
1. בעיקרון אבדה שיש בה סימן והיא לא בדרך הינוח צריכה הכרזה?
2. עד מתי אפשר להכריז על אבידה שמצאתי? מתי נחשב מאוחר מידי?
3. מתי אדע שהבעלים התייאשו כבר?
4. מה לעשות עם האבדה אחרי שהכרזתי ולא באו הבעלים?
תודה רבה ויום טוב

שלום כבוד הרב,

כבוד הרב שלום,
שמעתי שהאיסור לשקר כלל לא כתוב בתורה. אם זה נכון, האם מותר לשקר הלכתית או שישנה תקנת חכמים מאוחרת? אם גם זה אין, מניין בא לנו הענין של לא לשקר? האם יש לכך ביסוס כלשהו במקורות, או שהוא נובע רק מהמוסר האנושי? ואם אכן הוא נובע רק מהמוסר האנושי, כיצד ייתכן שדבר שהוא ברור כ"כ שאסור לעשותו למען הטוב בעולם, כיצד ייתכן שהתורה לא אוסרת אותו?
תודה רבה