אשמח להבין לגבי מה  שכתב הרמב"ם משנה ברכות ט ה:

שלום הרב
הרמב"ם אומר לפירוש המשניות לבכורים א.ד:
כל זה ברור. אלא שפסק ההלכה מביא הגר עצמו בכורים וקורא, וסמכוהו למה שאמר ה׳ לאברהם כי אב המון גוים נתתיך, אמרו, שעבר הייתה אב לארם עכשיו אב לכל העולם כולו. ולפיכך אפשר לכל גר לומר אשר נשבע ה׳ לאבותינו, מפני שאברהם אב לכל באי העולם לפי שלימדם האמונה והדת.
אני מבין מזה אמונה אבל מה היא דת של אברהם? למדתי שדת במשנתו של רמב"ם היא הלכה? עוד שאלה כי הרמב"ם אומר שאנו לא עושים מצוות בגלל האבות רק מסיני?

כ' הרמב"ם בפירושו למשניות בפרק "חלק" {סנהדרין פרק י' משנה א'}, וז"ל: ודע, כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו. עכ"ל, וכ"כ בעל ה"תפארת ישראל" ב"דרוש אור החיים" ריש פרק ג' ד"ה "וגם בתואר החיים ההוא" וגו' (הו"ד בסוף משניות נזיקין ח"א) שם הוא מקשה על הרס"ג שאמר שאחר תחיית המתים נאכל ונשתה ואעפי"כ לא נמות. שאלתי היא האם גם במו"נ ח"ב פרק יג' הרמב"ם מתייחס לנידון זה של האם כל חומר מוכרח שיתפרק או לא?

שלום כבוד הרב.
עיינתי בפירושו של מארי בעניין קרן הכבש דווקא שמקור דברי הרמב"ם מרע"ק בברייתא. ועניין של איל הוא לעיכובא.
שאלתי היא מאחר ובפירוש המשנה כתב רבינו שהלכה כחכמים לגבי רבי יוסי שכל השופרות כשרים, איך מארי מסביר זאת לפירושו.
אשמח לתשובה מוסברת.
תודה רבה.

שלום לרב,
ראיתי את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת כלים (פי"ז הי"ב) והם נראים סותרים את קביעת מארי (למשל בהערתו הארוכה בתחילת הלכות אישות) שדברי סופרים במשנת הרמב"ם הנם אך ורק הלכות דרבנן ואין בהם שמץ דאורייתא.

שלום למו"ר שליט"א,
איך ליישב דברי רבנו בפיהמ"ש תרומות ו ג שכתב שהמסייע לדבר עברה לא עבר משום לפני עור לא תתן מכשול אלא משום אל תשת ידך עם רשע ואילו בסה"מ לאוין רצט וכן בסוף הלכות רוצח ובעוד מקומות כתב רבנו שהמסייע לדבר עברה ואפילו חיזק ידי עוברי עברה ואפלו בדיבור בלבד עבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכן לא מצינו בשום מקום שכתב רבנו איסור של אל תשת ידך עם רשע מלבד האיסור שיעיד עובר עברה?