פירוש הרמב"ם לתחיית המתים
כ' הרמב"ם בפירושו למשניות בפרק "חלק" {סנהדרין פרק י' משנה א'}, וז"ל: ודע, כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו. עכ"ל, וכ"כ בעל ה"תפארת ישראל" ב"דרוש אור החיים" ריש פרק ג' ד"ה "וגם בתואר החיים ההוא" וגו' (הו"ד בסוף משניות נזיקין ח"א) שם הוא מקשה על הרס"ג שאמר שאחר תחיית המתים נאכל ונשתה ואעפי"כ לא נמות. שאלתי היא האם גם במו"נ ח"ב פרק יג' הרמב"ם מתייחס לנידון זה של האם כל חומר מוכרח שיתפרק או לא?
כן - לגבי האדם.
לא – לגבי העולם.
תכנים לקריאה נוספת
דרישה למתים
לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, באתר: http://www.col.org.il/show_side_art2.asp?99 של חב"ד מצאתי מה שכתוב בהמשך: ה'אהל' הוא מקום קבורתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זי"ע, בסמיכות לחותנו, האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זי"ע. המונח 'אהל' מתייחס לבניין שנבנה מסביב מקום מנוחת הצדיק. כל מי שבא אי - פעם במגע עם הרבי, חש כמה אהבה ותשומת - לב אישית העניק הרבי לכל יהודי באשר - הוא, ללא הבדלי עדות ומעמדות.
לא לפוליטקל קורקט,לא בבתינו !
לק"י
לכבוד הרב,שלום.
השאלה הבאה היא בירור של אמת,ח"ו לא אחרת אלא 'ברירת אוכל' בלבד !
שב ומקשה על כך שרבינו ומארי קאפח זצ"ל התמקדו ביתר שאת התרו התריאו והתריעו שאדם יברר היטב יחסו לאחר ולא יגע כהוא זה ממידת החנופה.
כואבים ומצטערים ששרי תורה נפטרים לבית עולמם אך סמוכים בהנהגתו של מי שאמר והיה העולם.תמיד , זה גבוה והרבה יותר !
ארוע קריעת ים סוף ביסס סופית את האמונה בקב"ה
ארוע קריעת ים סוף ביסס סופית את האמונה בקב"ה לעם ישראל ולכל העולם כולו. יש בורא לעולם והוא מנהיג ומשגיח על כל הברואים.
הגיית שם השם
שלום רב לרב.
אודה לרב על תשובה בהרחבה ככל הניתן יש כי בזה צורך הרבים:
א. לפי הידיעות שבידי, לא נהגו אבותינו בתימן להשתמש בכינוי אלוקים, קל, וכד' והגו את שם השם באדנות גם באיזכור של חלק מפסוק.
(אמי עליה השלום ולא רק היא היתה נפרדת ממני בברכה "ודעחק שם ה' באדנות ממש)
להפתעתי אני רואה כי יש שימוש גם ע"י יודעי ספר מבני עדתנו המשתמשים בצורה "אלוקים" הן בע"פ והן בכתב
מה הנכון לעשות וכיצד זה מתיישב עם מנהג אבותינו? (ראיתי אצל הרב רצאבי איסור מוחלט להשתמש בכנויים אלוקים, קל. שקי וכד')