עמוד רסב אבל הלשון שמצאנו - עמוד רסו הקדמנו פרקים אלו

לפי פירוש שיטת הרמב״ם הנמסר כאן, המועד הקובע לפרוז ולמוקף בן יומו הוא צאת הכוכבים של ליל ארבעה עשר; שיטת השולחן ערוך מוצגת כתולה את הדבר ביום ארבעה עשר ובתכנון השהייה. ההבדל עשוי לשנות את זמן הקריאה ואת היכולת להוציא אחרים. אין לבנות מסלול נסיעה בלי לברר מראש את הדין לפי המנהג והשיטה.

המסקנה היא לקרוא את מגילת היום לכתחילה מהנץ החמה. קריאה מעלות השחר כשרה בדיעבד, ובשעת הדחק ניתן להקדים אליה על פי הכלל ששעת הדחק נידונה כבדיעבד. סתימת משנה תורה אינה מוצגת כהיתר רגיל להקדמה, והמונח מהדרין בדברי מורי נקרא עם ההמשך המבחין בין לכתחילה לשעת הדחק.

השיעור מבדיל בין פירושי המשנה בקביעת פרוז ומוקף בן יומו, ובין תכנון ידוע לעיכוב בלתי צפוי. בסיום מוצעת סברה מיוחדת לטס ולנוחת בדרכו לירושלים: כל עוד המעבר אינו שהייה במקום והוא עדיין בזמני הקריאה, אין לקבוע שאיבד את מוקפותו. זו מסקנה מסויגת, ויש לשמור על תנאיה ועל ההבדל מדינים של נוסע שכבר שוהה בעיר.