דילוג לתוכן העיקרי

עיטוף בטלית, ציצית מצמר, ציצית בדעת הרמב"ם

א) מהו מקור דברי הרב קאפח שהרמב"ם פוסק שבגד 'ציצית' כמו של ימינו (וכמו מעיל של כה"ג) איננו חייב בציצית? (הר"ק כותב זאת בהלכבוד כלי המקדש, אבל לא מביא מקור לדבריו)
ב) לשיטה זו, שאנו הולכים עם ציצית רק בגלל היות הדבר נוהג שהתקבע (וכמו כיפה, כפי שאמר פעם הר"ק), האם יש צורך ללכת עם בגד מצמר דווקא? עד עכשיו הייתי הולך כך (מהרגל נעורים), ועכשיו נראה לי שאני עושה דבר משונה (וזה גם מקשה עליי): אני מחמיר כשיטת הרמב"ם ללבוש צמר, אבל עצם לבישת ציצית איננה הכרחית (כי רק אדם שלובש חייב בציצית, ואין חיוב עצמי ללבוש), ועוד שלבישה זו - לשיטת הרמב"ם - פטורה מציצית.

ספר תורה שלא תוקן 30 יום לדעת הרמב"ם

שלום מארי ערוסי. בהלכות ספר תורה, פ"ז הלכה יב כת"ר: "ספר תורה שאינו מוגה, אסור לשהותו יותר על שלושים יום, אלא ייתקן או ייגנז". יש לנו ס"תגויל - ישן שנכתב עוד בתימן, ששהה כמעט שנה ללא תיקון.
1. האם מותר לדעת רבינו לתקנו כעת?
2. אם תוקן בדיעבד (אולי ע"פ שיטות אחרות) האם מותר לברך עליו לפי רבינו?
3. מדוע הקפידה הזאת "עד שלושים יום" ?

קדושת בית כנסת

אנחנו גרים בבנין, שיש במקלט בית כנסת. צד היכל ספרי התורה נמצא בכיוון חדר השינה של השכנים. אנחנו נשואים כ -11 שנה בלי ילדים, נישואין שנייים, וגם לבעלי אין ילדים משואין ראשונים. אמרו לנו שיכול להיות הסיבה לכך שאנחנו גרים מעל בית הכנסת. בנוסף רוב השכנים שגרו בכיון שלנו היו להם הרבה בעיות אישיות. בעלי דיבר עם הגבאי - שימצא לו מקום חילופי. שאלתי - מה ההלכה אומרת לגבי בעיה זו?
תודה

דמים מוכיחים?

שלום לכבוד הרב רצון. כנהוג בעדת יוצאי תימן מוכרים בשבתות ובימים טובים את העליות והתפילות. לעתים יש מצב שבו אחד מן הציבור, שיש לו כסף רב, ולפיכך הוא מרשה לעצמו לקנות במחירים גבוהים, ובכך מונע ממי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו בשפע לקנות כפי יכלתו ולזכות במצוה. השאלה היא, האם יש איזה שהוא פתח של היתר, להתחרות במי שיכלתו מרובה על ידי הצעת סכומים גבוהים, ובה בעת להתכוון לשלם לפי היכולת?
תודה מראש

כמה שאלות...

כבוד הרב`
1) מה דינה של חולצת T-shirt עליה כתוב:"...טובה הארץ, מאוד מאוד" בדיוק כמו שכתוב בפסוק בספר במדבר י"ד, ז; כולל ניקוד וטעמי מקרא.
האם מותר בכלל ללבוש חולצה כזאת? האם מותר להכניס אותה לשרותים, לבריכה, או למקווה טהרה?
2) הלכות ציצית פרק ב`, הלכה ט`: קשה עונש מי שאינו מניח לבן, יתר מעונש מי שלא הניח תכלת: לפי שהלבן, מצוי לכול; והתכלת, אינה מצויה לכול--לפי שאינה מצויה בכל מקום ולא בכל זמן, מפני הצבע שאמרנו.
אחד מחבריי הבין מכאן שאם מישהו ילבש ציצת ללא תכלת הוא יענש, אף-על-פי שהטיל לבן לבגדו. האם הוא הבין נכון?

Subscribe to ציצית