שלום הרב,
אני אברך בישיבה ובעקבות דברי הרמב"ם משתדל לא לקחת מלגה מהישיבה,
בפועל הישיבה הביאה לי סכום כסף מסויים ואני מתלבט האם להשתמש בו או שעדיף כמו שנהגתי עד עכשיו ולא להנות ממנו, אשמח לדעת מה הרב חושב?
אם לא, האם הרב חושב שלהשתמש בכסף בשביל לשלם קנס גבוה שקיבלתי (שלא בצדק לדעתי) זה טוב?

בדיון בקבוצת ווצאפ במשפחה עלתה השאלה:
 כתוב שבכל עיר מניחים עשרה בטלנים ללמוד, ומפרנסים אותם. 
האם גם היום זה תקף? האם דעת מארי היא שאין צורך ביותר מהם בכל עיר ? ומה הכוונה בכל עיר? כל יישוב בארץ?
כוונתי, מה דעת מארי בעניין בחורי הישיבות? אשר תורתם אומנותם? וכן האברכים?  כמובן אלו שבאמת משקיעים את חייהם ואונם למען לימוד התורה. ולא אחרים...
מישהו מהקבוצה הבין שדעת מארי שאין צורך בכל הבחורים הללו.
שילמדו ויעבדו. ולא מגיע להם מהמדינה כמו החיילים למשל.
אשמח מאוד להאיר את עיני ולשמוע את דעת כבוד תורתו בנידון.
 

כנהר שלום,
מה שכת"ר באחת מאגרותיו לר"י בן יהודה (הובאה במהדורת מארי אות כד) וז"ל:
כי התכלית המכוונת ממה שנתחבר בתלמוד וזולתו כבר נגמרה ושלמה, ומטרת הלומדים אבוד הזמן במשא ומתן שבתלמוד, כאלו המטרה והתכלית היא ההכשרה בויכוחים ולא יותר. וכו'.
וזה לכאורה הוראה מפורשת מפי רבנו שלא לעסוק בלמוד התלמוד כלל כך נראה לעניות דעתי .
יורנו הדרת עוזנו מה דעתך בעניין ויהא שכרו כפול מן השמיים

האם אני יכול ללמוד עם בת
שאינה קרובת משפחתי תורה מרחוק?
)היינו זום או שיחת טלפון)

האם זה שונה אם זה לימודי קודש או חול?

האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה: