דילוג לתוכן העיקרי

אם רק ה׳ שוקל עוונות וזכויות, כיצד חז״ל קושרים עונשים לעבירות?

הרב שלום.
הרמב"ם בשני המקומות מדגיש שענייני כפרה מסור רק לה' יתרומם. ואין שוקלים עוונות וזכיות רק בדעתו  של אל דעות.
אם כך מה מקום לחכמים לציין עונש מול עבירה.
נשים מתות בלידה בגלל שלא שמרו מצוות חלה. רעב בא בגלל... 
אשמח להסבר. כי זה הטריד אותי כל השבוע....
 

האם ראוי להקדים צדקה לעניים לפני ראש השנה במקום מנהג הכפרות?

בנושא הקדמת מתנות עניים לפני ראש השנה ולא כמנהג הכפרות שנעשה אחרי החג, וזאת כדי שיהיה לעניים ממון לראש השנה שהוא שני ימי חג.
אצלנו משתדלים לתת סכום מראש לגבאי ולהתנות אתו, שיחלק חלק לפני ראש השנה וחלק לפני כיפור, כדי שיוכלו עניים לרכוש צרכי אותו חג.
 

לקבל ייסורים באהבה: מה נדרש מאיתנו מעבר להשלמה?

תוכן
קבלת ייסורים באהבה כרוכה בפשפוש המעשים וברצון לתקן. הפנייה ״אבינו מלכנו״ מחברת בין הנהגה של אבהות ורחמים לבין חשבון נפש ותפילה להצלה, ליחיד ולציבור.

מתי מברכים הנותן לשכוי, מה מעלת בעל תשובה וכיצד מחדשים אפיית מצות תימניות?

1) שאלה ממקרה אמיתי.

בכל בוקר בדרך לגן של הבת שלי, אני עובר ליד פינת חי שיש בה תרנגול שקורא מדי פעם.
לא תמיד הוא קורא כשאני נמצא, ובגלל שאני ממהר אני מזרז אותו וקורא לו ב"קוקוריקו", ואחרי כמה שניות הוא מחזיר לי בקריאתו. השאלה אם לברך "הנותן לשכוי" רגע לפני שאני רואה שהוא עומד להחזיר לי וכך אני (או התרנגול) עובר לעשייתן, או רק לאחר קריאתו בחזרה לברך?

נפילת טיל בבני ברק: איזו התבוננות נדרשת לצד התפילה?

תוכן
נפילת טיל בבני ברק מחייבת אותנו להתייחס לסכנה ברצינות גם במקום של לימוד תורה, לבחון את דרכינו ולהתפלל לשלום ולשלווה.

כיצד גלות ומיתת צדיקים מכפרות אם כל אדם אחראי לחטאיו?

לְכָבוֹד הָרַב.
רצוני לשאול בעניין שאני דן בו רבות עם חברים: התורה אומרת בדברים כי הבנים לא יומתו על אבות והאבות לא יומתו על בנים, וכן ביחזקאל נאמר שהנפש החוטאת היא תמות, ללמד שכל אדם נושא באחריות מלאה על מעשיו, ולפיכך כל אחד נענש על חטאו שלו. וכן למדתי שרבנו הרמב״ם מלמד במשנה תורה שתשובה מכפרת על כל עבירה.

ואולם, בלימוד הגמרא מצאנו דעות ומאמרים המורים שהצדיקים יכולים לכפר על עבירות, וכן שהגלות יכולה לשמש כעין כפרה על חטאי הדור הקודם. דבר זה נראה לי כסותר את דברי התורה הברורים, שלפיהם כל אדם ייענש על חטאו הוא בלבד.

כיצד מתיישבת חובת אהבת החוטא בפרק חלק עם המצווה לשנוא מי שאינו שב בתשובה?

מסוף הקדמה לפרק 'חלק' משמע רק כאשר יפקפק באחד מן היסודות  חובה לשנאו,
אך אם אינו מפקפק ביסודות חובה לאהבו אפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות...


ואילו במשנה תורה נפסק :
אָמְרוּ חֲכָמִים, כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר--הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ, 
עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַחְזֹר מֵרִשְׁעוֹ (הִלְכּוֹת רוֹצֵחַ וּשְׁמִירַת נֶפֶשׁ פֵּרֶק יג)


כיצד ישוב הדברים בין המקורות ? 
 

יום הכיפורים וחשבון הנפש על השיח הציבורי

תוכן
כפרה על פגיעה בזולת דורשת לרצות אותו. ערב יום הכיפורים נקראים היחיד והציבור לבחון לשון הרע, יחס פוגע והתבטאויות קשות במחלוקת הפוליטית, לבקש מחילה ולחדש שיח מכבד.
Subscribe to תשובה