צער בעלי חיים במסכת שקלים
במסכת שקלים דף כב עמוד א' כתוב: "אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות בזמן הזה ואם הקדיש או העריך או החרים או הגביה הכסות תישרף הבהמה תיעקר כיצד נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה והמעות ילכו לים המלח" בקטע זה אנו רואים יחס קשה כלפי הבהמה. נועלים אותה עד שתמות ברעב. כיצד ניתן להסביר יחס זה אל מול חובתנו להיות רגישים לצער בע"ח ובמיוחד לאור ההחמרות בדיני שחיטה (סכין שאינה חדה דיה מטריפה את השחיטה. הטעם לכך צימצום סבל הבהמה הנשחטת)?