כתב הרמב"ם, בהלכות עדות ה ה: "כשיבואו לבית דין עדים מרובין -- כת אחת, אומרין להם, כשראיתם זה שהרג או חבל, להעיד באתם או לראות: כל מי שאמר לא באתי להעיד עליו, אלא לראות מה הדבר, ובכלל העם באתי -- מפרישין אותו; וכל מי שאמר להעיד באתי, ולכוון העדות -- מפרישין אותו. אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול, עדות כולם בטילה". לכאורה נראה לפי זה, שכל אדם יכול לעשות פשעים בציבור ולהינצל מן הדין: כל שעליו לעשות הוא, להעמיד מישהו מקרוביו או חבריו הפושעים במקום הפשע, ולהגיד לו שיבוא יחד עם כל העדים לבית הדין, ויגיד שהוא נתכוון להעיד. ואז, מכיוון שאותו העד כמובן פסול, גם העדות של שאר העדים תתבטל!