יש להניח שמצורע שהרג בשוגג בורח לעיר מקלט, ושם עושים לו מקום מיוחד שבו ישב, דהיינו מקום לפחות ארבע אמות על ארבע אמות (שהרי אין הרוצח יוצא מעיר מקלט, אפילו לצורך מצווה). ואפשר ללמוד זאת ממה שכתב הרמב"ם: מצורע שנכנס לביהכנ"ס עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא אחרון, כדי שיהא מושבו לבד, ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם (רמב"ם, טומאת מצורע, פ"י י"ז). (והיא משנה בנגעים פי"ג י"ב.)