האם יש זמנים מועדפים לאמירת הסליחות?

שאל השואל, מהו הזמן שבו ראוי או ניתן לומר את הסליחות ובאיזה אופן יש לומר את הסליחות כמות ואיכות ובכן עליבדה אמת זמן הסליחות הוא במשך כל השנה כולה רבנו אומר בפרק שני מהלכות תשובה. הלכה שישית אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם. כלומר בכל עץ ובכל שעה ועדרבה, כשבני אדם שווים בתשובה על רקע של משהו הוא מיידית, הוא אופן מקורי ואמיתי. זוהי תשובה אמיתית. בכל זאת בני אדם הם בני אדם ויש חיי שגרה ויש חיקה ויש תרדמה. ולכן אומר רבנו, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים הוא יפה ביותר ומיד היא מתקבלת שנאמר דרשו השם במצאו קראו ביותו קרוב במים אמורים ביחיד אבל בציבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הן ענים שנאמר כהשם אלוהינו בכל קוראנו אליו. באמת כפי שאנחנו רואים מי כשם אלוהינו בכל קוראנו אליו זה הדבר הרצוי ביותר בכל עת ובכל שעה ובמיוחד עם עוצמה של הציבור. אבל יש רצוי ויש מצוי ואנחנו צריכים לתמרן את עצמנו בין מצוי ובין רצוי. הרמב"ם מדבר לפי המנהג שרוח במקומו ובזמנו שהסליחות היו מראש השנה עד יום הכיפורים. ראש השנה במתכון שלו, לא ברמה של סליחות ותחנות. ובעשרת ימי התשובה ברמה של סליחות, מה שאנחנו קוראים לזה השמורות ביום הכיפורים במתכון שלו. אבל כאמור, צריך לזכור שהתשובה היא הכי טוב בכל עת. אבל אם כבר לפחות לפחות בימים שבהם אנחנו אמורים להכין את עצמנו, להעצר על פי המלצתה של התורה ועל פי המלצת אבותינו שלפחות בימים מסוימים נעצר על מנת לעשות חשבון נפש. הנה הרמב"ם עצמו שכאמור דוגל כל הזמן ומי כעשם אלוהינו בכל קראנו אליו מבין שיש דרשו השם במצאו. ובפרק שלישי מהלכות תשובה, הלכה טב ומפני עניין זה שאנחנו עושים חשבון נפש מראש השנה כיום דין ואדם צריך לראות עצמו חציו זכאי חציו חייב מעשה אחד מכריע לטובה לחובה אותו את כל הקבוצה את כל העם את כל האנושות כולה את כל העולם כולו אז מפני זה אומר הרמבם נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובעשים טובים ולעשות במצוות ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל ימות השנה ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו ולהתפלל בתי כנסיות בדברי תחנונים ודברי כיבושין עד שיאור היום אז כאמור המנהג של רבנו במקומו בזמנו שהסליחות היו בעשרת מי תשובה אבל נשים לב לאפיונים ונהגו כולם ל לקום בלילה לא להישאר בלילה בחצות אלא לקום בלילה עוד נעמוד על הנקודה הזו בעשרת ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ודברי כבושין עד שיעור היום ולמרות שאבותינו נהגו כמו רבנו בהרבה ובקרים אבל יש לאבותינו מנהגים עתיקי יומין שהם שמרו אותם למרות שהם שונים מדברי רבנו. וכך גם כאן מנהג אבותינו הוא שאנו משקימים קום כבר מראש חודש אלול. אמנם לא כולל את ימי ראש חודש כראש חודש ולא את השבתות אבל מראש חודש אלול משקימים קום כדי לשפוך שיח לפני לפניו יתברך בחינות בסליחות תחנונים דברי כבושין עד שיהיה אור היום. ובאמת רבותיי אבותינו בתימן זה היה צורה של חיים אידיאלים מבחינה רוחנית. מורי מתאר בספרו חריכות תימן כבר בחצות הלילה היו קמים חצות לילה אקום לך כי הכינו את העניין הזה של השמורות שלוש שעות לפני עמוד השחר מסה רצינית מאות של תחינות שלוש שעות לפני עלות השחר אז הוא אומר כבר כל הרחובות רוחשים כבר מחצות הלילה לא נשארים עד חצות כדי לומר סליחות בחצות, אלא קמים, קמים בחצות, חצות לילה אקום לך. יש הבדל בין אם אני נשאר עד חצות בשביל לומר סליחות כי אמרו לי שאסור לומר סליחות בלילה, אז אני מוכן לשעבד את עצמי, לשאר עד חצות הלילה ולומר ובלבד שאצא זה חובתי. לא זו הראייה ולא זו ההתייחסות, אלא ההתייחסות אני כולי קודש לשם עבודת הקודש ולכן ישנתי משהו אני קם בזינוק אני משקים בשביל חצות לילה אקום לך ברור אנחנו מדברים רבותיי על מבנה חיים שונה לגמרי שכבר בערב גומרים ולאחר שאכלו שתו למדו לפני כן בית הכנסת משהו והכל אז מיד הולכים לישון כדי לקום יותר מוקדם ללמוד תורה וכולי אז באלול פינוי את זה לצורך תחינות וכבר מחצות הלילה קמו בשביל תחינות בשביל תחנונים ודברי כיבושים אבל כל המבנה הוא כזה שהאדם אוכל שותה מתפלל לומד תורה הכל לשם עבודת שמיים זה כל המבנה אבל אצלנו המבנה הוא אחר אנחנו קודם כל מקייפים מבלים יש לנו יציאות יש לנו כך וכך ורק הולכים לשון יותר מאוחר ורק לאחר מכן קמים מאוחר הכל משתבש אצלנו. אנחנו מתרחקים הרבה מאוד מאוד מהחיים האידיאליים הרוחניים. אבל אסור לנו בשום פנים באופן לומר הועיל והתרחקנו איננו שייכים למסגרת נגמר. לא. אלא לעולם לעולם אדם צריך להיות ערום ויראה ומכל נקודה של זמן ובכל אופן של חיים. צריך האדם לבנות לו את המתכונת כמה שאפשר. תהיה קרובה ברוחה במגמות שלה. באפיונים שלה לדרך הרצויה. אף על פי שהמצוי רחוק מן הרצוי, אבל בחוכמה, בעורמה לדעת איך לבנות את זה. ומשום כך, מורי ורבותיי, באמת כתוצאה מכך שואלים שאלות, האם אנחנו פועלים ולא יכולים, אנחנו עובדים כל היום ולא יכולים להשקים קום כמו אבותינו שלוש שעות לפני כן, האם אנחנו יכולים לומר את השיחות במנחה? האם אנחנו יכולים לומר הסליחות בערבית. אנחנו בני תורה עמלים כל היום ללמוד תורה. תורתנו אומנותנו. אנחנו לומדים עד חצות הלילה תורה. האם אנחנו חייבים להשקמקום? זה יהרוס לנו את היום לימוד תורה? שאלות רבות שפוסקי הדור נזקקו להם. ובאמת שכאן אנחנו רואים א אמר הרב הודה יוסף אפשר להגיד סליחות במשך היום. אלא מה? שהרב יוסף אומר לא לומר סליחות בלילה על בסיס הוראתו של הארי. הארי ידע גם ידע את העוצמה אדירה שיש לסליחות שקמים מוקדם בלילה וחצות לילה קום לך ושופחים תחינה. לכן הוא אמר שאסור לומר בלילה ברמה עקרונית צודק מורי אפשר לומר מכשם אלוהינו בכל קוראנו אליו בכל עת אבל הרע הור ראהש לארי היא מכוונת, היא מגמתית, היא דוחפת לגרום לכך שבני אדם ישקים קום. כי זה העוצמה כשעדיין אדם רענן, נח משהו וכבר עם רעננותו, כל כולו קודש לעבודת קודש. ומשום כך ברור לת ברירה. אז על מנת שיחוש האדם את חצות הלילה, מורים באים שישארו עד חצות ומחצות יתחילו לומר סליחות ויגמרו את המכסה שהם גומרים. אז יש כאלה שכברנו קסים ולוקחים קצת לפני חצות וכולי. שוב, זהו מאבק בין מצוי ובין רצוי. אנחנו מצאנו לנכון על מנת לעודד את חברנו שקשה להם בגלל שינוי במבנה החיים ובגלל כל מיני אונסים אחרים. להיות קרובים עד כמה שאפשר למודל הרצוי. אז אנחנו לא משקימים קום שלוש שעות לפני עלות השחר קיבלה. הולכים לישון מאוחר, אבל אנחנו בהחלט משקמים לפני עלות השחר, מתחילים בכוונה תחילה באיזשהיא חצי שעה של לימוד משנה כדי שלא נשכח שלמוד תורה. זה עיקר העיקרים כי בתימן היו קמים כל לילה ללמוד תורה אבל יכלו להרשות לעצמם באלול לקום ולהשקים לשלוש שעות של תפילה. אבל אנחנו היום שאיננו מקדישים לנו תורה בגלל תרדות הזמן לפחות החצי שעה של שעת משנה. בגלל זה אנחנו מברכים הברכות על התורה לפני כן ועוד נתייחס לזה בהלכה יומית אחרת על עניין של ברכות התורה בימים האלו בין כך ובין כך. לאחר מכן עדיין לפני עלות השחר אנחנו נמצאים מתחילים את הסליחות במודל של שעה לא שלוש שעות מה אנחנו יכולים לעשות אין אנו יכולים להקצות שלוש שעות שעה אנחנו מקצים אבל רבותיי אנחנו משתדלים להתחכות לחילך בעקבי הצון לקום בלילה לא לומר בלילה אלא לקום בלילה דבר שני מה שאמר רבנו בציבור כוח של תפילת הציבור גדול יותר לכן אשרכם שאתם באתם בהמונכם היום היום הראשון לסליחות באתם בהמונכם ואנחנו מאמינים בסמוכים פתוחים שכך נמשיך יותר ויותר מתעצם כי כוח הציבור כשהוא בתפילה הוא כוחו רב משפיע על היחידים משפיע על הציבור במיוחד שאנחנו כפי שאמרתי ביום שישי בימים האלה בגלל התפוררותה של החברה היהודית בישראל באלימות בתועבות השם אצילנו אך דיברתי ביום ראשון ביום שישי או כבר עוד רצח ועוד רצח ועוד אלימוד השם אצילנו עד שאחת השדרנויות אמרה חשבנו שנעבור סוף השבוע בלי רצח ואיננו יכולים להתבושר בדבר כזה עד לכך שאז ודאי וודאי שיש לנו בידוש ליחיד ובידוש לרבים שמנו בכל עם בושנו מכל גוי שצריכים אנחנו תן דעתנו לידוי שישיב לוידוי של כלל ישראל ולכן אנחנו רוצים גם לקום ואנחנו קמים וגם לפני עלות השחר ואת זה אנחנו עושים וגם שיהיה בציבור כל מה שיותר בציבור ומחר מקומי פקט כאן זה לא כי אני אזלזל אלא אני בבדיקות רפואיות מחר אז שחלילה חלילה לא יראו ויגידו אה אפשר כבר להתבטל יום ראשון עבר חלילה חלילה אלא כולנו נשנס מותננו ממש כל יום כל יום נשקים קום במעט ש חילה הרבה דבר נוסף רבותיי אבותינו בתימן כל יום לא רק בסליחות בכל ימות השנה יצאו בטלית מבתיהם לבתי כנסיות בטליתות כל יום בכל ימות השנה במחול שבתות מועדים ולכן לפחות לפחות אנחנו בני הסליחות הללו גם למרות שזה עדיין לא הגיע זמן ציצית לפחות נלך בעקבי הצון בעקבות טובותנו ונתעטף ברוך השם כולנו עטופים את הליטות בזמן השמורות זה דבר נדיר לכו מקומות אחרים ותראו איך התפרקו מעד ים מהעדים של אבותינו וכבר אינם עטופים ליטות בזמן השמורות ועושים טובה שמתעטפים בתפילה אבל כאן לא נידח מאיתנו אף נידח ישאר כוחכם וכך לטוב טעם נעיר לחדשים שלא יודעים וכולי במידה ולא יודעים אבל ברוך השם שמתי לב כל אחד נכנס רק רואה את כולם עטובים את הליטות מיד הוא מבין מבלימר לו הוא מבין מיד הוא מתעטב את הליטות הוא רואה את ההוד הוא רואה את הקדושה אז לכילך בעקבי הצון עטובים תליטות בלי לברך כי עוד לא הגיע הזמן לברך זה אמרו לנו חז"ל שהקדוש ברוך הוא כשראה לו משה רבנו איך לומר 13 מידות של רחמים אז נגלה הקדוש ברוך הוא במראינבו על משה רבנו כשליח ציבור עטוף בטלית כלומר אין תפילה אין עוצמה אלא עם טלית ושאר כוחנו ונמשיך בדבר הזה. אז כאמור, עשינו לקום בלילה, עשינו ציבור, עוצמה של ציבור, עשינו עיתוף בטלית. אבל עוד משהו, כיוון שאנחנו לא יכולים לומר את המסה של כל הסליחות ואנחנו מדלגים בצורה זו א אחרת, באופן כזה שאנחנו משתדלים להכיל את המרכיבים שתי הסליחות השונים. ביום שאנחנו מחסירים, ביום אחר אנחנו ממלאים ואנחנו מתנהדים כדי להתמודד. ולהתגרות במטען העצום, באוצרות הרוח העצומים שיש לנו בהשמורות שלנו. אבל אנחנו תוקעים בשופר. לא כולם נהגו לתקש שופר. יש מנהגים שונים. יש נהגו בסוף, יש לא נהגו בכלל. החינו אשנזים שאומרים סליחות רק בשורה של ראש שנה יום יום תוקעים בתפילה בשופר. אנחנו נוהגים לומר את זה בשמע ישראל, בקבלת עול מלכות שם שמיים. אנחנו תוקעים בשופר. נכון. אנחנו סוגרים את החלונות ב מן התקיעה בשופר מחר וקיבלנו הערות משכנים אנחנו בטח לא רוצים להפריע להם אנחנו מתפללים שהשם ערי רוחם רומים שידעו שכל הרחובות של סליחות היו גם ביום וגם בלילה גם ביום וגם בלילה היו הילדים מחזיקים סופרות תוקעים גם ביום וגם בלילה כולם הרגישו את האווירה עד ראש השנה אווירה של תקיעות הילדים תקעו ביום בלילה דעו אין וקום אין וקום בחיים מן הרגע שאין קדושה אז יש לנו את ההשתוללויות מוסיקות רעשות בלילה של ילדים ונערים ריקים ופוחזים מסכנים שהשם יסיענו לחזור כולנו בתשובה שלמה אבל אין וקום תמיד יכנס משהו יש תולויות יש כל מיני דברים שהם אינם הולמים לחלוטים עם של ממלכת כהנים גוי קדוש אנחנו צריכים לגרום לכך שמשהו מןמשהו התקות בשופר אולי אולי נצליח להחזיר עתרה ליושנה להחזיר ר את הילדים שלנו לזיזשהי התחרות להתחרות בתקיעות שופר בחודש אלול השם יסייענו במעשה רצונו אבל זה המרכיב הנוסף שיש לנו כאן שאנחנו תוקעים בשופר וכך רבותיי עד שיהיה אור היום מיד זמן הגיע זמן ציצית ותפילין אנחנו קצת מתעכבים בשביל לפחות שיהיה לנו שעה של תפילה אבל מיד מתחילים בתפילות כדי שנסמיך לזה תפילה של ציבור והתפילה תהיה כל כולה בעירנות כש הסליחות בעירנות, התפילה בעירנות, כולם יהיו עירנים, כל אחד ישמע את חברו, ישמיע לחברו כמנהג אבותינו מילה מילה הברה עברה. זוהי הדרך וזה הזמנים איך לומר סליחות כמות ואיכות והזמן בהתחשב בין המאבק בין מצוי ורצוי והקדוש ברוך הוא יסייענו מעשה רצונו רבי חנגש אומר רבי כוכ בלום