האם חובה על החושש שחלה במחלה מידבקת לנקוט באמצעי זהירות ע"מ שלא להדביק אחרים? האם רשאית החברה לבודד אותו?

כל מחלה מדבקת וכל שכן אם מדובר במחלה מדבקת שהיא קטלנית שבוודאי חובה על האדם אשר חושש שהוא חלה במחלה הזו על פי התסמינים המתפרסמים בכלי התקשורת, שבאופן מיידי עליו לטפל בעצמו אבל תוך נקיטת אמצעי זהירות מכל הסובבים אותו, לרבות בני ביתו וכן אחרים שאינם בני ביתו, כי באותו מצב שהוא נקלע אליו, שעלול להדביק אחרים הוא נחשב מבחינה הילכתית "רודף".

"רודף" שלא כהבנה של המון העם שחושבים שזה מלווה בכוונה להזיק, אלא כל מי שיש בו פוטנציאל של נזק סביבתי אפילו קטין נחשב לרודף.

עובר ברחם אימו שמגיח לצאת וטרם יצא והוא מסכן את אימו, הוא נחשב לרודף וכל עוד לא הוציא את ראשו אם הרופאים אומרים שיש סכנה לאם באותה לידה, הורגים אותו. כי מבחינת רודף רק אם כבר יצא ראשו, פסק הרמב"ם, אין יודעים מי רודף אחר מי, האם היא אחריו או הוא אחריה. אבל, כל שיש סיכון על ידי מאן דהוא, אפילו קטין הוא מבחינת רודף.

לדוגמא, אם ילד קטן מחזיק רימון ועומד להוציא את הניצרה והוא איננו מבין בין ימינו לשמאלו, הוא משתעשע ומשחק. באופן כזה שהוא מסכן את כל הסובבים אותו. מותר לירות על היד שלו, ואם זה לא מספיק אפילו לירות עליו  כדי להציל את סביבתו. כי זה לא עונש, אלא זה מניעה של שפך דם.

כך אותו דבר לעניין חולי מדבק שיש בו סיכון. כל אימת שאדם בא עם החולי הזה לסביבה הוא מסכן אותה. ומשום כך, חובה עליו לא רק לטפל בעצמו, אלא להיזהר שלא להדביק את סביבתו ולהתקשר אל גורמי הבריאות כדי לטקס עצה איך הוא מגיע אליהם ואיך הוא מטופל כדי שיטפל בעצמו, כי חובתו לטפל בעצמו ואיך להימנע מלהזיק את סביבתו.

יוצא אפו, שבאמת קודם כל זה חובה עליו עצמו, ואם מדובר בקטין חובה על קרוביו. ואין צל של ספק שחברה יכולה להתגונן ולומר לא להכניס את הקטין הזה כשהוא חולה במחלת החצבת לגן או למחלקת ילדים בבית חולים כדי לא להדביק אחרים. אלא כאמור, במידי צריכים להתייעץ עם גורמי הבריאות איך מביאים אותו לטיפול כדי להצילו תוך מניעת נזק לסביבתו. זוהי חובה גדולה, כי החיים שלנו קדושים של אותו אדם ושל כל סביבתו, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" זוהי מצווה המוטלת על כל אדם.