האם בנסיבות של ימינו ישנה הצדקה לקיומה של הכתובה?

האם יש הצדקה הגיונית לקיומה של כתובה בימינו?

מדוע הרבנים לא מכירים במסגרות ממוניות אחרות לפי בחירת בני הזוג?
בעבר חז"ל תקנו כתובה שמעבר לחובות הבעל כוללת גם זכות פיצוי שאותה יצטרך הבעל לפצות את אישתו במקרה של גירושים. אך בעבר היו נסיבות שונות:
1. נשים היו חסרות עצמאות כלכלית.
2. אקט הנישואים היה חד סיטרי, הגבר מקדש את האישה, ולמעשה יכול לקדש כמה נשים.
3. גירושים חד סטריים  של אישה חסרת כל, היו כמוהם כהפקרת חסרת ישע לרחוב.
ועוד הרבה שינויים שהשתנו במשך הדורות.
לאור כל זאת מה ההצדקה לכתובה בימינו? מדוע למשל אישה שבחרה להיפרד תהיה זכאית ולו לשקל אחד של פיצוי? מדוע זה חד סטרי, ואין סכום שאותו האישה מפצה את בעלה במקרה של פרידה וכיוצ"ב.

רפורמות ביהדות - רק עם סנהדרין

השאלה היא חשובה, אבל על השואל לדעת וכן גם רבים שתמהים בתמיהות האלה שמבחינה עקרונית, מבחינה כללית יש הצדקה לכאורה לשאלות הללו. לא כולן, אלא בחלקם יש הצדקה. אבל מי שיכול לשנות את התקנות הללו זה רק סנהדרין.
הסנהדרין הם אלו אשר תיקנו תקנות של שטר הכתובה, וסנהדרין הם אלה אשר יערכו או יתקנו את שטר הכתובה המתאים לימינו.

הקב"ה קבע  את מודל התא המשפחתי היהודי

נכון שחל שינוי מבחינת המבנה של התא המשפחתי בימינו, במשפחה המודרנית.
אך עלינו לזכור שהמודל של התא המשפחתי היהודי שהבעל הוא המקדש, הוא המגרש והוא המפרנס, ריבונו של עולם בתורתו קבע אותו, לא סנהדרין.
התורה קבעה מודל זה לא כתוצאה מזה שהאישה היתה חסרת ישע, וחסרת קניין אלא המודל הזה נבע נובע וינבע מתוך התובנה שהאישה לצערנו הרב שלא מחמתה אלא מחמת יצריות הגבר יש והיא נוצרת מפותה. בני אדם חושקים אותה מוכנים לתת לה מה שנותנים לה ולאחר שנבנים ומתאבים ממלאים תאבתם יכולים לגרשה.

בלי כתובה - מסלול לזנות ממוסדת

לפני מתן תורה היה מצב שאדם, איש ואישה שרצו להתחתן סיכמו ביניהם, הכניס אותה לרשותו וזהו. לא היה צורך בשום אקט. ואם רצו להתגרש, נפרדו וזהו, לא היה צריך בשום אקט. אבל אז האישה היתה במעמד של סיכון להיות מנוצלת על ידי פיתוי של בעל וזה בעצם מעין זנות, רק מה עם שם אחר של נישואין אבל זה בעצם זנות. היום הוא איתה, מחר עם אחרת. היום היא איתו, מחר עם מישהו אחר. ללא שום דאגה והכנת כללים איך לשמור על האישה, על כבודה, על ילדיה, הרי סוף סוף ברחמה היא נושאת ילדים. היא אשר מביאה את הילדים לעולם כשהיא הרה ויולדת וזו אחריות גדולה שאסור להפקיר מציאות כזו.

לבחור בזוגיות ערכית ולא בהזדווגות יצרית

המודל שהתורה נתנה שהאיש הוא מקדש זה על מנת לרסן את יצריו. הרי היא לא מחוייבת להתקדש, היא לא מחוייבת לפרות ולרבות. למה? האם אפשר לקיים תא משפחתי שרק צד אחד חייב והצד השני לא חייב?
הקדוש ברוך הוא שברא אותנו ידע שהזוגיות היא טבעו של עולם. להבדיל אלפי הבדלות, וגם נמצא אצל בעלי חיים. אלא מה, אצל בעלי חיים זה לא זוגיות, זה הזדווגות בעוד שאצל בני אדם לטובתם, וכדי שיחיו חיים ערכיים אסור שהקשר ביניהם יהיה כמו אצל בעלי חיים, הזדווגות ונגמר ועוברים מאחד לשניה, אלא זוגיות שיש בה ערכים. בניין משפחה, העברת מורשת, חינוך וכיוצ"ב.

כתובה - לרסן את היצר ולבחור בקדושה ובאחריות משפחתית

התורה בכוונה חייבה את הבעל אשר הוא ייצרי יותר מאישה לפי ההבנה של התורה, לא אנחנו קבענו את זה. שהיא יותר יצרי כדי שבמצוות הקידושים הוא אשר ירסן את עצמו וידע לקראת מה הוא הולך. עובדה היא שלא רק שהוא מקדש את האישה התורה אסרה עליו, או ההלכה אסרה עליו שאסור לו לבוא על ארוסתו עד שישא אותה בברכה, יכניס אותה לחופשה, ושבע הברכות האלה שאנחנו מכירים. וכן אם מבטיח ערובה כספית שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה. אלה הם היסודות של התא המשפחתי, כדי שתהיה לו הערכה מיוחדת לאישה ולתא המשפחתי. לא סתם עובר וסוחר לא ברצותו מקיים ברצותו מפרק. אלא שידע שיש חשיבות בקדושה לתא המשפחתי הזה.

בתא המשפחתי לפי ההלכה שהבעל הוא המקדש, הבעל הוא המגרש, הבעל הוא המפרנס. לא רק שהתורה חייבה אותו לפרנס את אישתו, הוא חייב לפרנס גם את בניו ובנותיו. אישה לא חייבת לפרנס את בניה ובנותיה. אלא הבעל חייב, האבא חייב. כל זה מודל תורני שהתורה בכוונה גרמה לבעל שהוא האב, שהוא הגבר להתמודד עם היצירות שלו ולרסן אותה וללכת לקחת לו את הערכים הללו של בניין תא משפחה. כל אלו הן מצוות מהתורה, מצווה לקדש אישה, מצווה לפרות ולרבות. אז בכך חכמי ישראל נותנים לו תשתית לקיום המצוות ותשתית ערכית לחיים שלו, לחיי המשפחה, כך היצר יהיה מרוסן, כך זה יצמצם את מידת הזנות והניאוף בעולם ותתרבה הקדושה.

ברור שהסתכלות זו המודל הוא מודל תורני ערכי ורצוי. וזה לא אומר שהמציאות המודרנית תגרום לכך שנדחה את המודל התורני הזה, אלא הסנהדרין תיקח את המודל התורני הזה ועל בסיסו תקבע את המודל הממוני הראוי לקיום המצוות הערכים והמשפחה.