התבטאות על חיילים שחוזרים מהצבא כ'חיות אדם' בהבט משפטי ומוסרי

והתשובה: הדבר פשוט שזו עילה להוצאת דיבה. מדוע?

הרי אם כוונתה שחייל מסויים או קבוצת חיילים מסויימת התנהגו בצורה ברברית ומתעללת שאינם לפי הקוד האתי של הצבא, אז זה משהו ספציפי. אבל כשמדברים על כלל הבנים שנשלחים לצבא שחוזרים כ'חיות אדם', אם כך באמת היה הניסוח, זוהי התנסחות פוגענית כוללנית ופוגענית מאוד. כי יוצא מהיגד כזה שבעצם כל החיילים שמשרתים בצה"ל בתקופה הזו, שיש ויכוח פוליטי מאוד חריף בחברה הישראלית, אם זה צבא כיבוש או צבא הגנה לישראל, אזי, לפי הללו שסוברים שזה צבא כיבוש, יוצא שבעצם כל חייל וחיילת לא משנה היכן משרתים בתוך קו הירוק או מחוץ לקו הירוק, אם בעניינים לוגיסטיים מנהליים או בעניינים התקפיים, בכל מקרה הם נחשבים ל'חיות'. זה דבר מאוד מעליב, מאוד בוטה, כי 'חיות' זה דפוס התנהגות ברברי טורף, ולא כל החיילים נאלצים להתנהג בדפוס התנהגות כזה. ולכן, כל הללו שבכלל לא שייכים לקטגוריה של דפוס התנהגות מעין זה, הרי בוודאי שהם יכולים לתבוע הוצאת דיבה, בגלל הכוללניות שבהיגד.

גם הללו אשר נאלצים מתוקף תפקידם לבלום טרוריסטים בדרכים שונות, כי הטרוריסטים יש להם דרכים שונות ומשונות כדי לפגוע באנשים חפים מפשע. יאמרו אותם חיילים למה את מכנה אותנו כ'חיות אדם' אם תראי כיצד אנחנו מתנהגים מחוץ לתפקיד שלנו, בינינו לבין הורינו, בינינו לבין חברנו, בינינו לבין משפחותנו. אנחנו מתנהגים בעדינות, ביושר, בהגינות ורק ברגע שאנחנו נאלצים לבצע משימה הן מכוח פקודה, והן מכוח שליחות אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים ואת יכולה לבקר דפוס פעולה זה או אחר, אבל את לא יכולה לומר שהפכנו כ'חיות אדם'. ברגע שאת אומרת שהפכנו כ'חיות אדם', פירושו של דבר שזה כבר מובנה בתוכנו הברבריות. כלומר, אפילו אם נצטמצם אך ורק לסוג מסויים של חיילים או פעילות מסויימת של חיילים, עדיין ההיגד בניסוח הזה הוא היגד מאוד מאוד גורף הוא עילה לתביעה משפטית. עד כאן בהיבט המשפטי.

אבל יש ההיבט על משפטי, היבט מוסרי, אשרנו שאנחנו עם יהודי, עם יהדותי, עם התנ"ך. אשרינו שיש לנו נורמות מוסריות גדולות מאוד מאוד.

ראו מה מסופר על ישעיהו הנביא, שברגע שמתגלה לו התגלות להיות נביא, אומר ישעיהו באותו חזון שהוא כאילו מסרב לשליחות, כמו שירמיהו הנביא התנגד לשליחות כי לא מצא את עצמו ראוי לאותה תקופה קשה מאוד, או כמו שמשה רבינו התנגד לשליחות לדבר לפני פרעה להוציא את ישראל ממצרים, כך גם ישעיהו ניסה להתנגד לשליחות, אבל התבטא בביטוי "ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ... ויעף אליו אחד מן השרפים" לשים לו על שפתיו גחלת של אש מעל המזבח. ו"יגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תְּכֻפָּר". כלומר, אסור בשום פנים ואופן להתבטא התבטאות שלילית כוללנית על העם. כי לא כולם טמאי שפתיים. יש בודדים. אבל אי אפשר לבוא לומר, "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב". והיה צריך כאילו לכפר על הביטוי האומלל הזה.

האגדה לא סלחה בשום פנים ואופן לישעיהו הנביא על ההתבטאות האומללה הזו. ובאגדה נאמר, בסגנון אגדי שהוא מאוד מאוד סוחף ודמיוני מאוד, שכשכבר ישעיהו היה נביא בפועל, לימים הוא ביקר את מלאכי ישראל הרשעים וביניהם את נכדו מנשה המלך הרשע על דפוסי התנהגותו. ונכדו מנשה הרשע, לפי האגדה, העמיד את ישעיהו הנביא לדין, על כך שהוא התבטא לא בצורה נכונה או פוגע במורל של העם. וכמובן שמנשה המלך היה מספיק מתוחכם איך לתפור תיק כנגד סבא שלו. מה עשה, טען שישעיהו מסלף את דברי התורה. לקח את המקרא שהקב"ה אמר לנו, "ומי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" כלומר, יכול אדם לשוב בתשובה בכל מקום ומצב, גדולה התשובה בכל נסיבות ואין כללים. ואילו הנביא ישעיה אמר, "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב". כלומר, יש עיתים ומקומות ונסיבות אשר התשובה תתקבל. וכך טען שנגד הנביא ישעיהו שהוא כביכול מסלף את היהדות, והעמיד אותו לדין ונגזר דינו למוות. ישעיהו ברח והבולשת של מנשה רדפה אחריו זמן רב מאוד. וישעיהו לא שותק ובכל מקום שהוא מגיע, מטיף נגד מלכות הרשע וממשיך לברוח. וכשכבר הטבעת הודקה מסביב לישעיהו, הבולשת של מנשה מתקרבת אליו, ואז לפי האגדה, אמר הנביא שם השם המפורש ונבלע בתוך עץ. והם חיפשו לא מצאו אותו. עד שפתאום ראו שחוטי ציצית משתלשלים בתוך עץ. הבינו שהוא בתוך העץ, ולקחו מסור וניסרו את העץ לאורכו, באופן כזה שהמסור פגע בסופו של דבר בפיו ושם יצאה נשמתו. וזה כעונש על שבפה שלו אמר כי בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב.

המוטיבים של האגדה הם מוטיבים מיוחדים במינם. העניין של הציציות ושם השם המפורש, הכוונה היא, שישעיהו הנביא, אפילו שהיה נרדף, היה עדיין בכל מקום מדבר בשם ה', ובשם הנבואה. אלה הציציות שמושכות את הבולשת. אלה הם העקבות שמביאות אותו עד שתפסו אותו והוציאו אותו להורג. כלומר, לפי האגדה לא נח ולא שקט הכעס האלוהי על הנביא ישעיהו שאמר ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב עד שכאילו יצאה נשמתו דרך הלשון הזו שהתבטאה התבטאות אומללה כזו.

ללמדנו שצריכים להיות זהירים מאוד מאוד, ובמיוחד אנשי ציבור, מלהתבטא התבטאויות כוללניות. כמו לומר 'צבא כיבוש'. כל הצבא בכל החזיתות מול סוריה, מול לבנון, מול עזה, מול אירן, בכל מקום זה נקרא 'צבא כיבוש'? הרי זו הגדרה מאוד מאוד כוללת. אין עוד הגנה שעומדת ביסוד השם הזה, צה"ל? זו התבטאות אומללה, אסור שהיא תאמר, ועל אחת כמה וכמה שהיא נאמרת על ידי מישהי שמחזיקה מדיה טלויזיונית.

לכן את התשובה לשואל, וודאי שלפי תורת ישראל ניתן לתבוע הוצאת דיבה, אלא לפי תורת ישראל יש כאן דרישה למחשבה חוזרת מעמיקה, "חכמים היזהרו בדברכם". היזהרו אנשים אשר מחזיקים מיקרופון ביד, בהתבטאויות גורפות כלפי עם ישראל. כל התבטאות גורפת היא אומללה והיא מוטעית ואסור שהיא תאמר, ויש צורך במושגים הדתיים למחילה סליחה וכפרה.