חוות דעת הלכתית בשאלת החלת הריבונות בתחומי יהודה ושומרון

והתשובה, מבחינה הלכתית אין לנו שום רשות לוותר על חלקי ארץ ישראל, איננו מוסמכים לעשות זאת כל ויותר מצדנו אינו תופס מבחינה הלכתית כלל ועיקר, אבל לא זוהי היא הנקודה, אנחנו צריכים לדעת 'אל נורא עלילה' דהיינו ההתרחשויות של גאולת ישראל הם באות קמעא קמעא, צאו וראו, מי היו בראש החלוצים המובילים להקמת מדינת ישראל, הציונות החילונית. נכון הייתה ציונות דתית, אבל היו גם דתיים שהתנגדו. לא רק שלא היו ציונים אלא התנגדו. אבל הציונים החילונים בעיקר הם היו המובילים בעיקר להקמת המדינה. וכי נאמר שבגלל שהם היו המובילים אנחנו נעמוד מנגד ונישאר בחוץ לארץ ולא נעלה לארץ הואיל וזה לא מה בדיוק רצה ה'. לא, 'אל נורא עלילה' אין אנחנו יודעים דרכי השגחתו של בורא עולם, רבים שלוחים למקום ואלה היו שלוחיו, לאט לאט נתחיל להפנים שבלי הקשר לאמונה לדת לתנ"ך, אין לנו זכות קיום.

אמר רבי יצחק, ישראל ליסטים הם, כך אומרים אומות העולם, שהרי לקחו ארצות שבעה גויים, והוצאנו אותם מכאן ונהינו בעלי בתים. זה ליסטות. במובן הבין-לאומי זה ליסטות. ומה אמר רבי יצחק, בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, הקב"ה ברא את עולמו, הקב"ה מנהל את עולמו, יש עמים יש מדינות, והארץ הזאת היא ארץ קודש וייעד אותה לעם קודש, הכזיבו עמי כנען אותם שקיבלו את המנדט בתחילת הדרך. לכן ה' הועיד אותה לעם קודש. אבל מה שעם קודש הפר את הברית בינו לבין אלוהים והוגלה, עד שישוב שוב בתשובה עד שיחזור לברית. כך שאין אנחנו יודעים מהלכיו של בורא עולם.

משום כך הדבר פשוט שאנחנו כל אימת שיש לנו משא ומתן בינינו לבין הפלסטינאים, שמטבע הדברים הוא גם מתגלגל לרמה הבין לאומית, ואנחנו צריכה להציג עמדתנו, ואני מציג את העמדה התורנית ולא את העמדה הפוליטית הרגילה, העמדה האמונית. זוהי ארצנו, אין לנו זכות לוותר על שום חלק מארצנו, לא היה כאן עם פלסטינאי, הפלסטינאים שהיו כאן מעולם לפני שהגענו לא אמרו שהם עם, לא מימשו ריבונות על חבל ארץ זה עוד לפני שהציונות באה, אפילו מול עמי ערב של מדינות ערב הסובבים לפלסטינה, לא טענו שזה שטח פלסטיני עם ישות וריבונות פלסטנית. ללא כל קשר עם הציונות. אלו אמיתות היסטוריות שאף אחד לא יכול להכחיש אותם. היום הם מדברים שהם כבר עם.

אנחנו מבחינתנו אנחנו מוכנים לקבל הסכם שבו אתם תתנהלו כמדינה כמובן מבלי שתסכן אותנו. אין אנחנו מוותרים על שטח כי זה לא שלנו, אנחנו מכירים במציאות מסויימת עד שהקב"ה יגזור מה שיגזור, העובדה היא שמלחמת השחרור כשהאו"ם החליט על תוכנית החלוקה ומה היה עליהם להגיד אמרו שהם מתנגדים לקבל את תוכנית החלוקה. לא, קיבלנו, בצדק מעשי לא בצדק עקרוני, בצדק פרקטי, קיבלנו את מה שנתנו, ואדרבא מדינות ערב, הפלסטינאים שפתחו נגדנו ידם הייתה על התחתונה תרתי משמע, גם ברמה הצבאית וגם ברמה הדיפלומטית המדינית. עד היום הם מבכים את מה שהיה, אלא מה, עשו הסכמי שביתת נשק, היו צריכים לבוא לומר, אם עד תאריך מסוים לא תהיו בשלום איתנו כל הסכם אתכם לא תכף, אנחנו נמשיך הלאה להתנחל בארצנו והיא שלנו, לצערנו מעולם לא הכניסו סעיף כזה, וצריך להכניס אותו גם היום, אני מוסמך לוותר על יהודה ושומרון היום, יש בעל בית – זה הקב"ה, אבל אני מוכן להכיר במציאות מסוימת כל עוד לא תסכנו אותנו וכל עוד אכן באמת תוך עשר שנים אתם מתפרקים לגמרי מכול מלחמה נגדנו ומתנהלים כמדינה במסגרת שלכם בלי שום מלחמה, והיה ויש ארגוני טרור ואתם ממשיכים – ההסכם בטל ואנחנו ממשיכים להתנחל בארצנו, כי זה ארצנו ונחלתנו. זה צריך להיות הקו. אני יודע שזה מאוד מאוד רחוק מהללו שמעצבים את המדיניות של מדינת ישראל, הן בגלל עצמם והשקפת עולמם והן בגלל העניינים הבין לאומיים, אבל כששואלים אותנו מהי עמדה הלכתית, אמונית, דתית זוהי צריכה להיות העמדה, לא לדחות, קבל את מה שנותנים לך, קבל ריבונות כי אתה חייב לעשות זאת, ומה שנותנים לך – על תנאי עד עשר שנים, אפשר לדבר חמש עשרה שנים אפשר לדבר עשרים שנה, אבל אם עד תקופה מסוימת אתם לא מתפרקים מארגוני הטרור שלכם ולא מקבלים את המדינה שנותנים לכם וחיים בשלום איתנו, ההסכם בטל ואנחנו נמשיך להתנחל, כך זה צריך להיות השיטה, בדרך הזאת זוהי הדרך העולה בית אל, שהקב"ה יפקח את עיני מנהיגנו יפקח את עיני בני עמנו אשר כבר רחוקים היום מתובנות מאוד בסיסיות שהם מאוד חיוניות לנו ואז הקב"ה יסיעינו בינינו ובין אומות עולם.