האם הלכות פדיון שבויים חלות גם על החטופים והשבויים במלחמת שמחת תורה התשפ'ד?
את נושא פידיון שבויים כתב הרמב''ם בהלכות מתנות עניים הלכה י
"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו ומצות "וחי אחיך עמך" "ואהבת לרעך כמוך" ו"הצל לקוחים למות" והרבה דברים כאלו ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
וכן בהלכה יב
אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.
מתוך ההלכות האלו יש ויכוחים ודעות שונות ביחס לשחרור החטופים - מה זה נקרא 'יתר על דמיהם'? ביחס לשחרור אסירים ביטחוניים וכיוצא בזה. והאן מותר לשחרר אותם והרי נאמר שאין לשחרר כי הם יהדקו יותר ויותר את התנאים. ואז זה רק רעתנו ורעתם.
התשובה בעניין זה: אין הנידון דומה לראיה.
בימיהם היו שודדים שכל מטרת היתה כספית והיו חוטפים בני אדם כדי שהללו שדורשים את שחרורם ידרשו פידיון כספי. ובעניין זה קבעו חכמים דברים מושכלים כמה דמיו לפי כח העבודה בשוק שהיו אז.
אך בימינו שלנו שאנו מצויים בעת מלחמה עם אויבים, אזי השבויים או החטופים הם לא למטרות כספיות אלא על מנת או לשחרר את האסירים שלהם או על מנת להרוג, לענות, לפגוע במורל של צבאנו.
כלומר אנו מדברים על חטיפה בין גורמים שמצאים איתנו במלחמה. ובמלחמה יש שיקולים אחרים שקשה לקבוע בהם מה זה 'יתר על דמיהם'. האם עשרה מול אחד או מאות מול אחד כמו בעסקת החייל שליט. אין 'דמים' בנסיבות כאלה.
לכן, אם ניתן לשחרר אותם יש לשחרר אותם בלי עסקה, כמובן תוך ביצור העניין שחלילה לא תהיה חטיפה כזו שנית.
ואם אי אפשר לשחרר אותם מעשית, אם אפשר בעסקה זה נעשה בשיקולים גלובליים רחבים מאוד מאוד. ביחס ליחסים בינלואמיים והפסקי אש. זה לא קשור כבר לחטוף אלא לשלום כל העולם.
כלומר לא ניתן לערבב בין ההלכות שציינו שעניינם היה שיקולים חטיפה לשם שוד כספי. אין לערבב בין זה לבין המציאות של ימינו. במציאות של מלחמה השיקולים מורכבים נרחבים ודונים. וכמובן צריך לשקול היטב. כמובן אסור להשאיר חטוף בידיהם ויש לעשות כל מה שניתן לשחררם אלא יש לשקול זאת במסגרת שיקולי המלחמה שכאמור הם רחבים.
