בני הבית יוצאים, העובד נשאר והמזון במקרר: האם מותר להשתמש בבשר כשחוזרים? גזרת בשר שנתעלם מן העין דורשת לבדוק את נסיבות השמירה והזיהוי, אך אין דינם של כל המצבים שווה. השיעור מבחין בין חשש החלפה בידי בעלי חיים לבין חשש החלפה בידי אדם, ובוחן סימנים, חותמות, אפשרות חזרת הבעלים, הנאה מן ההחלפה ומשלוחי בשר.
האזינו להבחנות בין זיהוי הבשר, אפשרות החלפה, חזרת הבעלים וחותמות במשלוח.
הגזרה ודרכי הזיהוי
שאלת הבשר הנשאר בבית מתעוררת בבתים שיש בהם עובד שאינו יהודי, בשעה שבני הבית יוצאים ומשאירים מזון במקרר. כדי לדון בה יש להתחיל בגזרת בשר שנתעלם מן העין, ולא להניח שכל היעדרות מתירה או אוסרת באותה מידה.
הרמב״ם, בהלכות מאכלות אסורות בפרק ח, מבחין בין הדין מן התורה לבין הגזרה שהוסיפו חכמים. גם במקום שבו המוכרים והשוחטים יהודים, חכמים אסרו בשר שנמצא ונתעלם מן העין. הדין נוגע גם למי שלקח בשר והניחו בביתו.
לצד הגזרה מובאות דרכי זיהוי ושמירה: סימן בבשר, טביעות עין שבה הבעלים מכיר בוודאות שזה הבשר שלו, או היותו צרור וחתום. עקרונות אלה מובאים בשיעור גם מדברי שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שישים ושלושה, סעיף א. אין די בהיכרות כללית; טביעות העין המתוארת היא הכרה ודאית.
לבדוק בנפרד את הגישה של בעלי חיים
בטעם הגזרה נזכר החשש שבעלי חיים יביאו בשר אחר ויחליפו את הבשר שהונח. ביחס לחשש הזה, עצם העובדה שבעל הבית נכנס ויוצא אינה מספיקה אם בינתיים הייתה אפשרות להחלפה.
לעומת זאת, כשהחלון והדלת סגורים, או כשהקדרה הייתה מכוסה ונמצאה עדיין מכוסה, מובא שאין לחשוש להחלפה בידי העופות. גם כשהחלון פתוח, כיסוי הקדרה עשוי למנוע את החשש המתואר. הדיון נוגע למקום שלבעלי החיים יש גישה אליו; אין לערבב אותו עם שאלת פעולתו האפשרית של העובד.
העובד נשאר והבעלים יכולים לחזור
בדברי ילקוט יוסף המובאים בשיעור נידון אדם שמשאיר בביתו עובד שאינו יהודי, ובבית בשר, עופות או מוצרים אחרים שהחלפתם עלולה להביא לאיסור. כשבעל הבית נכנס ויוצא והעובד חושש שהוא עשוי לחזור בכל רגע, אין חוששים שיחליף את המוצרים.
הדבר מובא גם כשהשהייה מחוץ לבית מתארכת, בתנאי שלא הודיעו לעובד שישהו בחוץ, ולא נוצר מצב שבו הוא סגור בבית ויודע שהבעלים אינם עשויים להיכנס ולראות. החשש מפני גילוי ההחלפה הוא מרכיב בהיתר הזה, גם אם עשויה להיות לעובד הנאה מן ההחלפה.
אם הודיעו מראש על היעדרות ארוכה, כגון יציאה למלון, אין להסתמך באותה דרך על אפשרות החזרה המפתיעה. במצב המתואר אין לאכול מוצרים שנותרו ללא סימן כאשר קיים חשש החלפה. סימן מזהה בבשר נשאר דרך נפרדת להיתר.
הנאה מן ההחלפה ושינה בבית
מובא גם שאם אין לעובד הנאה מן ההחלפה, אין חוששים שיחליף רק כדי להכשיל. כדוגמה נזכר מצב שבו יש לו די מזון והוא אוכל כרצונו. עצם היותו לבדו אינה יוצרת בכל מקרה חשש זהה.
אף כשבעל הבית ישן בחדרו, מובא שאין לחשוש להחלפה כאשר העובד חושש שבעל הבית יתעורר ויתפוס אותו. אולם השיעור משמר סייג מפורש: בשנת קבע בלילה אין להקל בדרך זו. אין להפוך את ההיתר למצב של שינה להיתר גורף לכל לילה.
מטבח מוסדי ומשלוחי בשר
במטבח ישיבה מובא שאין לאסור בשר חי או מבושל רק משום שהפועל נשאר לבדו, כאשר המקום פתוח והוא חושש שיראו אותו מחליף ויפטרו אותו מעבודתו. אותו שיקול מובא ביחס לנהג המעביר בשר מבושל ממוסד למוסד וחושש לאבד את עבודתו אם ייתפס בהחלפה.
לעומת זאת, כששליח מן החוץ אינו עובד בחנות ואינו חושש מפיטורים ממנה, מובאת דרך שמירה באמצעות חותמות: בשר החתום בחותמת חלק בתוך שקית ניילון סגורה הרמטית. עוד מובא שחותמות חלק או גלאט בכמה מקומות עשויות להיחשב כשתי חותמות, בלי צורך בשקית סגורה נוספת. כאשר יש חשש לזיוף החתימה, נדרשת גם פלומבה על הבשר החתום.
מסקנת הדברים
יש דרכי היתר למציאות שבה הבשר נשאר בבית או מועבר במשלוח, אך הן תלויות בתנאים שנידונו. יש לבדוק זיהוי ודאי, חסימת גישה לבעלי חיים, אפשרות חזרת הבעלים, הנאה מן ההחלפה ודרך החתימה. אין להסיק מעצם השמירה במקרר, מן הכניסה והיציאה או משהיית העובד בבית לבדם היתר גורף לכל מצב.
אילו דרכי זיהוי נזכרות להתיר בשר שנתעלם מן העין?
נזכרים סימן בבשר, טביעות עין שבה הבעלים מכיר בוודאות שזה הבשר שלו, או היותו צרור וחתום. טביעות עין אינה תחושה כללית שהבשר דומה למה שהונח, אלא הכרה ודאית. בשיעור מובאים עקרונות אלה מדברי הרמב״ם ומדברי שולחן ערוך.
האם כניסה ויציאה של בעל הבית פותרות כל חשש החלפה?
יש להבחין בין החששות. ביחס לבעלי חיים, גם כניסה ויציאה מדי פעם אינן מונעות החלפה בזמן ההיעדרות, אם יש להם גישה לבשר. ביחס לעובד הנשאר בבית, האפשרות שבעל הבית יחזור במפתיע עשויה למנוע החלפה, בתנאים המתוארים. אין להעתיק את ההיתר מחשש אחד למשנהו.
מתי אין חוששים שהעובד הנשאר בבית יחליף את המזון?
כשבעל הבית נכנס ויוצא והעובד חושש שיחזור בכל רגע, מובא שאין לחשוש להחלפה גם אם השהייה בחוץ מתארכת. זאת כשלא הודיעו על היעדרות ממושכת ולא סגרו עליו באופן המבטל את חשש כניסת הבעלים. זהו תנאי של אפשרות גילוי, ולא היתר הנובע מעצם היות הבשר במקרר.
מה משתנה כשמודיעים מראש על יציאה ארוכה מן הבית?
כשמודיעים לעובד שישהו זמן רב מחוץ לבית, כגון יציאה למלון, אין להסתמך על אותו חשש לחזרה מפתיעה. במצב המתואר, כשיש חשש החלפה, אין לאכול מן המוצרים שנותרו ללא סימן. סימן מזהה הוא דרך נפרדת להיתר, ובשיעור נידון בנפרד גם מצב שבו אין לעובד הנאה מן ההחלפה.
כיצד ההנאה מן ההחלפה משפיעה על החשש?
מובא שכאשר אין לעובד הנאה מן ההחלפה, אין חוששים שיחליף את המוצר רק כדי להכשיל. כדוגמה נזכר מצב שיש לו די מזון והוא אוכל כרצונו. זהו שיקול נפרד מן האפשרות שהבעלים יחזרו, ויש לבחון אותו בתוך נסיבות המקרה המתואר.
האם מותר להסתמך על כך שבעל הבית ישן בחדרו?
בשיעור מובא מצב שבו העובד חושש שבעל הבית יתעורר ויתפוס אותו, ולכן אין חוששים שיחליף את המזון. לצד זאת נשמר סייג מפורש: בשנת קבע בלילה אין להקל בדרך זו. אין להפוך את ההיתר המתואר לגבי שינה בבית להיתר גורף לכל שנת לילה.
מה ההבדל בין שליח החושש לפיטורים לבין שליח מן החוץ?
מובא שחשש לפיטורים אם ההחלפה תתגלה עשוי למנוע חשש החלפה אצל עובד או נהג מוסדי בנסיבות המתוארות. לגבי שליח שאינו עובד בחנות ואינו חושש לפיטורים ממנה, מובאות דרישות שמירה בחותמות ובשקית סגורה הרמטית; חותמות חלק או גלאט בכמה מקומות עשויות להיחשב כשתי חותמות. אם יש חשש זיוף, מוסיפים גם פלומבה.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
השכיר מחסן אחד ליהודי והמחסן השני לגוי, כיצד יש לפעול בפסח אם משמשים לאחסון מזון?
באלו תנאים נאסרה השכרת נכס לגוי ובאלו תנאים תותר ההשכרה?
האם חייב, בכל מקרה, לבער את החמץ של הגוי בגלל שנמצא ברשותו?
האם על המשכיר לבטל החוזה עם השוכר היהודי כאשר הלה מאחסן חמץ שלא מכרו לגוי ?
יהודי שגר בשכנות לגוי, האם מותר לו להריח ריח תבשילי גוים או ריח מאפי החמץ בפסח?
מה נשתנה דינו של ריח איסור כולל ריח יין נסך מדין איסור נותן טעם לפגם אשר מותר רק בדיעבד?
הרמב"ם פסק שפת שספגה ריח בשר צלי אסורה באכילה עם חלב. כיצד מתיישבת הלכה זו עם העקרון שלריח אין שם איסור?
היש להתחשב, לשם קביעת ההלכה בנסיבות אלו, גם ברמת הממשות של האיסור וברצון ליהנות מהריח?
הנדון: פרכת מהודו
ב"ה כבוד הרב שלום הנדון: פרכת מהודו שמעתי שבתי כנסת קונים פרכת לארון שיוצרו בהודו ידיעותיי בהלכה מועטות ויש לי מספר שאלות
1) האם לא צריך שיהודי ירא שמיים יעשה זאת?
2) בשלושת המקדשים מה היה מותר לגויים ליצר?
3) רוב תושבי הודו הם עובדי ע"ז כפי שהיה לפני אלפי שנה האם זה לא משנה אם במקום הייצור מיצרים גם למקדשים שלהם ואולי אף נוגעת הפרכת בפסל או בכל חפץ או שהעובד נוגע באוכל טמא ובפרכת? לתשובתך אודה משה חיפה
כשרות
שלום לרב
1. פלי שיטת מוהר"יק, האם יש איסורי תרומות ומעשרות וכן דיני ערלה וטבל אצל פרי או ירק שניתן במתנה מגוי ליהודי? הפרי גודל בשדה של גוי.
2. האם הרב מכיר את "קהילת בית אל" - (גרמנים נוצרים היושבים בזיכרון יעקב)?
תודה שנתבשר במחילה סליחה וכפרה
הכשר למזון שהתקבל מערבי
אני עובדת במשרד שיש לו לקוחות דרוזים מהצפון כל פעם שאחד מהם מבקר אצלנו הוא מביא לי שמן זית שהם עושים בתוך בקבוק קולה והפעם הביא לי גם זעתר וחיטה טרייה האם מותר לי להשתמש בזה בעלי מנסה לשכנע אותי שכן בטענה שבתימן קנו מהערבים ואין בעיה אודה לתשובתך המלומדת