מייחלים להתגשמות הנבואות של נביאי ישראל על גורלה של עזה

שלום לכבוד הרב,
אנחנו מסבירים שעפ"י הרמב"ם אסור לפנות למלאכים. איך הרמב"ם יסביר את הפסוק "המלך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים"?
תודה

שלום הרב.
בשאלתי על אמירת פס' מהתורה בע"פ הרב השיבני כי 'אסור לקרוא בתורה שבכתב פסוקים בעל פה'; הכוונה היא רק לקריאה ממש? אם לדוג' אני שומע צמד מילים שמזכיר לי פס' מהתורה ואז אני סתם אומר את הפס' מהתורה - האם זה אסור? הרי בפועל רבים עושים כך!?

על פי פשט הפסוקים מצטייר יעקב כאח סחטן שבא אליו עשו עייף מן השדה מבקש אוכל והוא מתחיל במשא ומתן כדי לסחוט אותו ולקבל את הבכורה במקום להתנהג באנושיות ולתת לו אוכל, ועוד מדובר פה באחיו! יעקב לכאורה עשה בדיוק ההיפך ממה שרבקה עשתה בפרשה הקודמת. רבקה נתנה לאיש זר לשתות ואפי' הציעה מעצמה להשקות את גמליו! יעקב לאח שלו לא נתן אוכל אלא אם כן הוא יתן לו משהו בתמורה. לי זה לא נשמע טוב. איך אפשר להסביר את העניין הזה ע"פ הפשט?

אשמח לקבל מענה על השאלה הזאת. מדוע לעם ישראל אסור להלחם ולכבוש את ארץ אדום.

לק"י כבוד הרב שלום וברכה,
מהי קנאת פנחס, מהו ייחודה? האם הוא "לקח סיכון" כשבצע את מעשה הדקירה בכך ש"או שיקבל צל"ש או שיקבל טר"ש"? משום שאולי זה נוגד את ההלכה להרוג אדם ללא משפט?
תודה.

תרגום אונקלוס שיסודו בהררי קודש, אינו משנה לשווא את תרגומיו, והוא דבק במילולי, אא"כ מצא פגיעה בכבודם של אבות, הגשמת ה' וכדו'. והנה הכתוב אומר במעשה יהודה ותמר (בראשית לח, כ) "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת - גְּדִי הָעִזִּים..." ואונקלוס תרגם: "ושדר יהודה ית גדיא בר עיזי...", וכן לפניו "אנא אשדר גדיא בר עיזי" (שם שם, יז). ובדרך כלל ת"א מתרגם בפעל שלח את המילה שלח. ולא מצאנו בכל התורה כולה שאונקלוס מתרגם באמצעות שד"ר, מלבד כאן. (בפרשת בלק (כב, מ) עה"כ "... וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם, וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" ישנם הדפסות אונקלוס, כחומש רב פנינים, שמודפס "ושדר לבלעם", אך לא מצאתי לזה זכר בתאג').

שלום לכבוד הרב
האם לפי רבינו סיפור אדם הראשון היה או לא היה? אני מתכוון לסיפור עצמו ולא לאדם כי ברור שהאנושות צריכה לבוא מאיזה שהוא אדם ראשון.

שלום לרב, אני סטודנטית בבר אילן, וכידוע גם שם יש בעייתיות לגבי לימוד תורני כי המרצים לא תמיד יראי שמים. באחד הקורסים על הרמב"ם היה לי ויכוח עם המרצה שאמר שלפי הרמב"ם כל התורה זה משל, וההתגלות בהר סיני לא היתה, אלא שיכלית (כלומר כל המעמד היה משל לדבר השיכלי) לא יכלתי להביא טיעונים שסותרים אותו כיוון שידוע שהרמב"ם שיכלי אך עד כדי כך?
תודה

כבוד הרב שלום וברכה לפני כיומיים, בעת שנערך מצעד ה"גאווה" בעיר ירושלים, הגיע אדם תמהוני וניסה לדקור אדם אחר שצעד במצעד. למרות התנגדותי העזה למצעד הפקרות שכזה, אחזה את גופי חלחלה למראה קנאותו של אותו האיש, עד כדי כך שהעבירה אותו מדעתו לנסות ולרצוח אדם אחר. לא יכולתי שלא להשוות בין קנאות מסוג זה לקנאותו של פנחס כנאמר בספר במדבר: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן; ויקם מתוך העדה, וייקח רומח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור את שניהם -- את איש ישראל ואת האישה אל קובתה; ותיעצר המגפה מעל בני ישראל...

למה בכלל ה' ציווה לצפות את המזבח במחתות... האם כדי ש...
1. שיזכרו שאסור לזר (אדם שהוא לא כהן) להקטיר קטורת
2. שיזכרו מה קורה למי שחולק על הכהונה. האם זה נכון?