יש להתפלל לאבינו שבשמיים שמלבד בקשתנו שיצילנו מידי האויבים הזדים אלא שיסייענו לעבדו שכם אחד כי כולנו בני אב אחד נחנו
היום ראש חודש אלול, חודש אשר ידוע כחודש הרחמים והסליחות, וזאת משום שמחר נשכים ונשטח את תפילותינו לאבינו שבשמיים, שיסייע לנו לשוב בתשובה שלמה, שיסלח לנו אם חטאנו ועוונותינו.
כדי שנהיה מוכנים ליום הדין בראש השנה, נוכל לשמוע קול שופר, קול שופר של חירות אמיתית ושל חיים. לנצח.
אך השנה, יותר מתמיד, נצטרך לתת את הדעת על המלחמות שאנו מצויים בהן מאז שמחת תורה, שבה הפכה שמחתנו לתוגה ועד עצם היום הזה. ועדיין המלחמות נמשכות, טרם נראה את סופן, ולא רק המלחמות עם אויבינו. כמה רב הצער מאוד, מאוד, מאוד.
הפילוג בתוכנו, לא רק בהפגנות שנעשות, הוא בעיה חמורה. ישנן הפגנות שלא מוסיפות דעת, אלא יותר מוסיפות מתח ואיבה פנימית, במקום שבו באמת יש להביא את מירב הדעות. וחבל שאין מביאים את מירב הדעות בכבוד, מתוך רצון למצוא את הדרך האמיתית. הכל נעשה באלימות ובהתרסה, דבר שמוסיף שנאת חינם.
נוסיף לכך גם את הופעתם של גנרלים לשעבר. ששירתו את המדינה ותרמו תרומה מכרעת, אך לא השכילו להבין שאין יוצרים מלחמות פנימיות בעיצומה של מלחמה רב-זירתית עם אויבינו. הם מופיעים אתמול, ובכך מעמיקים את המלחמה הפנימית בינינו, וזה חבל. חבל.
לכן נתפלל לאבינו שבשמיים, לא רק שיסכל את עצת אויבינו, וידבירם, ויהומם, וישמידם, ולא רק שייתן לנו שלום בארץ, אלא יסלק שנאת חינם מתוכנו ויסייע לנו באמת לעבוד אותו שכם אחד. כולנו בני אב אחד אנחנו, ונעבוד אותו בעבודת אמת, כדי שנזכה כאמור לחיי שלום וביטחון בארצנו הקדושה.
תכנים לקריאה נוספת
האם רשאים הציבור לנהוג עפ"י כללי תענית ציבור אף על צרת יחיד בן הקהילה?
מה היו המניעים להתפתחות המנהגים בקרב יהודי אשכנז שהיחידים נוהגים בתענית ציבור?
כיצד התייחסו חכמי אשכנז להתנגשות בין עיקר הדין של "תענית ציבור" לבין המנהגים שרווחו בקהילותיהם?
תפילה
כאשר אני מתפלל שחרית לא במניין תימני, האם עליי לעשות נפילת פנים בסמוך לתפילת י"ח כמנהגנו או שעליי להמתין עד לנפילת פנים של המניין?
שימוש בשטח ציבורי
לרב שלום
אני גר בישוב יש לנו שטח ציבורי במרכז הישוב שנהגו בעבר לערוך אירועים כגון חתונות ובר מצוה ,עם השנים היצטרפו הרבה משפחות לישוב והאירועים גברו וכך לחלק מן התושבים הגרים בסמוך לדשא שנערכים בו השמחות זה הפך להיות מטרד.
ביישוב קיימנו אסיפה בעיניין ונישמעו הצדדים לכאן ולכאן ובאסיפה הוחלט שממשיכים עם האירועים אך ניקבע תקנון לקיום האירועים שכולל בתוכו זמנים בהם יחולו האירועים רמת הרעש ,סידרי ההכנות ועוד, יש לציין שמקום זה משמש לאירועים של תושבי המקום בלבד.למרות כל זאת עדיין הדברים מפריעים לתושבים הקרובים לשטח המדובר והם מתנגדים לקיום אירועים במקום.
שאלתי היא
"ושונא מתנות יחיה" - האמנם חל איסור על אנשי ציבור לקבל מאחרים מתנות כלל וכלל?
אשרינו מה טוב חלקנו שהגענו למידת חסידות כזאת גדולה מאוד. לא מצאנו במקורות שאיש ציבור אסור לו לקבל מתנות בכל דרך שהיא, מכל סוג שהוא.
נכון, מצאנו במקורות איסור חמור מאוד לקבל מתנות שיש בהן משהו מן המשהו של השוחד.
נכון, מצאנו במקורות שהמלצה גדולה מאוד לצדיקים גמורים לא לקבל מתנות מהאדם אלא בוטחים בקב"ה, לא בנדיבים. אבל הכוונה היא לאותם אנשים אשר נזקקים לתמיכה מן הציבור והם צדיקים, והם משתדלים לחיות בעמל כפם ולא להיזקק לתמיכה מאחרים.
הניתן לשנות יעוד של כספי צדקה שנתרמו למוסד או לישיבה מסויימת?
בנסיבות שאין דורש זמן רב לכספים שהצטברו בקופת צדקה של מוסד מסויים, כיצד על הגבאים לפעול?
היש גדרי שמירה על הכספים שבקופות הצדקה והאם חייבים לשמור אותם בכספת?
האם רשאי רב לחזור בו מהסכם שחתם עליו לשמש כרב קהילה?
מה דינו של הקבלן, האם רשאי לחזור בו כדינו של השכיר שיכול לחזור בו אפילו באמצע היום?
מהו מעמדו של רב קהילה, האם משועבד הוא לציבור או שהינו משועבד לה' מבחינה דתית?
כיצד יובטחו זכויותיו של הרב לפרנסתו, היש בנסיבות אלו שעבוד הדדי בינו לבין הקהילה?