התמשכות המלחמות מהווה איתות מהקב'ה שלא נוכל להישען רק על כוחנו ועלינו לפנות לאבינו שבשמים שיצילנו ויתן שלום בארץ

לצערנו הרב, עדיין אנו מצויים במלחמות רב-זירתיות למעלה משנה. ואין צל של ספק שהדבר הזה בעצם מפנה את תשומת ליבנו להיבט הדתי והאמוני של העניין.

 

אם נזכור את יציאת מצרים, הרי שנאמר במפורש שהקדוש ברוך הוא יכביד את ליבו, וזאת כדי שפרעה המצרים וגם אבותינו יפנימו שיש אדון לבירה – יש אלוהים – והוא מנהל את העולם. הדבר הזה נדחק, ולכן הקדוש ברוך הוא הנחית מכותיו במצרים גם כדי להפיץ את האמונה בקרב המצרים והאנושות, וגם לבסס אותה בקרב בני עמנו. דומה שהתמשכות המלחמות הללו מכוונת אותנו לאותו כיוון: על עמנו ואויבינו להפנים שיש 'אבינו שבשמיים' המנהל את התבל, וכי דברים כאלה אינם מקריים, אלא עלינו להתפלל לאבינו שבשמיים שישיבנו בתשובה שלמה, יגאלנו, ויאמר די לצערנו וישים קץ למלחמותינו.

 

זוהי התכלית. הקדוש ברוך הוא מאותת לנו את התכלית הזאת ואנחנו צריכים לחתור אליה. כי אחרת, הדבר מוזר מאוד שכותשים את האויבים שוב ושוב בדרום, ועדיין ממשיכים במלחמה, למרות שכל הדיווחים מראים שכתשו וכובשים את האויב, ולמרות זאת המלחמות נמשכות גם בצפון ובכל מקום. הדיווחים שלך מראים שהשם ישמור על כל חיילינו, שנלחמים ומשיגים הישגים עצומים, ולמרות הכל – טרם הסתיים. אין זאת אלא כפי שאמרנו, איתות שהקדוש ברוך הוא רוצה שנפנה אליו, לא נסמוך רק על כוחנו – שבוודאי חייבים להילחם בכוח וכישרון – אלא לפנות לבורא עולם, שהוא זה שישים קץ לצערנו, הוא אשר ייתן לנו שלום בארץ.