הקנאים של הדת החילונית מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית ואת המדינה היהודית

היו ימים שמי מאחינו החילונים, היו מגחכים או מסתייגים מהיותנו דתיים, בטענה שישנם בדת או אנשים דתיים הנוהגים בקנאות ולא מחשבים את צעדיהם בגלל נאמנותם הכמעט עיוורת, לפי הבנתם, לדיני הדת. והנה אנחנו רואים בימינו שלנו, כעת, שנוצרה דת חילונית, חילוניות שהיא דת. ואנחנו שומעים מבני אדם שהם מובילים - אנשים משכילים, לא אנשים שהם מקצה המחנה, אשר מדברים על המאבקים בענייני חוק זה או אחר ברמה של קנאות נוראה, עד כדי כך שמאיימים במלחמת אזרחים. כך יוצא שפתאום הדת החילונית הפכה להיות קנאית, או שהחילונים הנוהגים בדת החילונית נוהגים בקנאות נוראית מאוד, עד כדי איום חלילה במלחמת אחים. 

ללמדנו שאין חלל ריק בנפשו של האדם. האדם זקוק לדת. השאלה היא איזו דת הוא בוחר. האם תורה מן השמיים, שהיא תורת חיים, שבוראנו שמכיר את נפשותנו הוא אשר יודע מה טוב לנו ברמת הפרט וברמת הכלל, הוא מנחה אותנו על כל צעד ושעל. או דת חילונית שבעצם נובעת מהגותו של כל אדם ואדם. שהרי בחברה דמוקרטית לכל אדם יש תורה משלו, דעה משלו, והוא נאבק עליה, ואז אין תמימות דעים. קשה מאוד למצוא את הביחד, אלא כאמור, יש אדם אדוק מאוד בדעתו או קבוצת אנשים אדוקים בדעתם ומסוגלים אפילו, כאמור, לאיים במלחמת אזרחים. 

יוצא איפוא שמן הראוי שבעת הקשה הזו, שיש אחים יקרים שמאיימים במלחמת אזרחים, שיפשפשו במעשיהם ואולי צריכים הם להתחיל לחשוב שאולי הדת של תורת ישראל, להבדיל מהדת החילונית, יש בה גם דמוקרטיה וגם ערכי אנוש מאוזנים בצורה הטובה ביותר. וכאמור, זאת מפי בורא עולם שבראנו, ולא מפיו של כל אדם ואדם, דבר שיש בו פוטנציאל להבדלי דעות, להבדלי אמונות, ועד לרמה של מאבקים מאוד מאוד מסוכנים. רק כך נוכל להשיג, ככל שנחזור חזרה לכור מחצבתנו - לתורת השם, נוכל להשיג שיהיה שלום בקרבנו.