למה אור הנשמה מתמעט כשהיא נכנסת לגוף? – דעת תבונות 006, חלק ב׳
מה היה קורה לבחירה אילו הנשמה הייתה מאירה לגוף במלוא כוחה? הרב רצון ערוסי קורא את תשובת הרמח״ל בסימן ע״ב, ומבאר למה אור הנשמה מתמעט ומה מלמד על כך דימוי הלבנה. קודם לכן הוא משלים את ההשוואה לרמב״ם בשאלה כיצד מעשי האדם מגדילים את ההכרה בבורא.
האזינו לביאור מיעוט הלבנה ולתשובה על השאלה מה הנשמה עצמה מרוויחה ממעשיה.
בחלק א׳ של השיעור: מה משתנה בגוף ומה משתנה בנשמה?
מה משתנה כאשר שמו של ה׳ מתקדש?
הרב משלים את ההשוואה בין לשון המקובלים לביאורו בשיטת הרמב״ם. הוא מעמיד במבחן את הדיבור על תיקון ועילוי כלפי מעלה באמצעות הדוגמה של יציאת מצרים. אילו היו בני אדם מסיקים שהבורא יכול להוציא את עמו ממצרים אך אינו יכול להביאו לארץ כנען, הכרתם בו הייתה נפגעת. כך הוא מבאר את החשיבות של קידוש השם בשיטת הרמב״ם: השינוי הוא בהכרת האדם, והשליחות של עם ישראל היא לפרסם את שם ה׳ בעולם.
אותה הבחנה משמשת את הרב בביאור לשון ״ריח ניחוח״. לפי הצגתו, הרמב״ם קורא אותה כלשון הפונה לאדם ומברר מה מעשיו מאפשרים לו להכיר. הרב מעלה אפשרות לקרוא גם לשון של תיקון עולמות כדרך לעורר את האדם ולהציג לו את אחריותו. הוא מציג זאת כאפשרות ביאור בדיון.
מדוע נותר מקום ליצר?
בחזרה לסימן ע״ב, הרב מציג את האפשרות שהנשמה הייתה פועלת בגוף בעוצמתה המלאה. אילו כך היה, האור היה מתקן את החסרונות מיד. במצב כזה היצר לא היה עומד לפני האדם כניסיון, ולא היה לבחירה אותו מקום. הרמח״ל מתאר נשמה גדולה בשורשה, שכוחה מצטמצם בעת כניסתה לגוף.
״הקב״ה ממעט אורה וכחה״.
הלבנה משמשת דימוי לשינוי בשיעור האור. הרב מצביע על הציווי ״לכי ומעטי את עצמך״ ועל ״והיה אור הלבנה כאור החמה״. כך הוא מבחין בין האור המוגבל שמתאים לעבודת הנשמה בגוף כעת, ובין האור שתוכל להביא עמה לעתיד.
מה הנשמה מרוויחה מעבודתה בגוף?
הדיון חוזר לשאלה שבחלק הראשון: אם הגוף מזדכך, האם לנשמה נזקפת רק זכות? הרב קורא את התיאור של עליית הנשמה לפי מעשיה. היא יכולה להתעלות גם בהיותה בגוף, אף שרק אצל יחידים כמו משה, חנוך ואליהו הזיכוך ניכר בגופם. בתחייה, כוח המעשים ומעלת הנשמה פועלים יחד והיא יכולה להאיר בגוף במידה שלא הייתה אפשרית בתחילה. על האפשרות של עלייה נוספת ועל גבולותיה נשאלת שאלה, והרב מותיר אותה פתוחה.
״ולפי כשרון מעשיה – כך זוכה לעצמה עילוי״.
לקראת הסיום הרב שב לשאלת ״צדיק ורע לו״. כפי שהוא מבאר, הרמח״ל מציב את שאלת הבחירה והשכר בתוך בירור רחב יותר של ייעוד האדם והשגת הבורא. בתוך מציאות של הסתר עומדת לאדם הדרך להתבונן בחסרונותיו ובחסרונות הבריאה, ומתוך ההבחנה ביניהם לבין שלמות הבורא לבקש את קרבתו.
מיעוט אור הנשמה מאפשר את עבודת הבחירה. במעשיה היא מתעלה בהדרגה, ובתחייה תוכל להביא אל הגוף אור שלא היה יכול לפעול בו בתחילת הדרך.
למה הרמח״ל קושר בין מיעוט אור הנשמה לבחירה חופשית?
הארה מלאה הייתה מזככת את הגוף ומסלקת את החסרונות מיד. במצב כזה היצר לא היה עומד לפני האדם כניסיון. מיעוט האור משאיר לנשמה דרך של התמודדות ומאפשר לה להתעלות לפי מעשיה.
מה ממחיש דימוי הלבנה, ומה אפשר ללמוד ממנו על התחייה?
הלבנה שנצטוותה למעט את עצמה ממחישה את הפער בין עוצמת הנשמה בשורשה ובין האור שהיא יכולה להאיר בגוף כעת. דימוי השבת האור לעתיד מסביר מדוע בשובה לגוף תוכל הנשמה להאיר בו במידה גדולה יותר ולזככו.
איך עונה הרמח״ל על השאלה אם הנשמה רק צוברת זכות?
הרמח״ל מוסיף תיאור של עילוי ממשי לפי המעשים. הרב מדגיש שגם בעולם הזה הנשמה יכולה להתעלות, בדרך כלל בלי שהשינוי ניכר בגוף. בתחייה, כשכוחה גדול יותר, היא תוכל לזכך את הגוף במידה שלא עמדה לרשותה קודם.
כיצד קידוש השם מרחיב את הכרת הבורא לפי קריאת הרב ערוסי ברמב״ם?
קידוש השם מגדיל את הכרת בני האדם בבורא. הרב מדגים זאת בחשש שאדם יפרש את יציאת מצרים כאילו כוח הבורא מוגבל ואינו מגיע עד הכניסה לארץ. השינוי שהרב מתאר הוא בהבנת בני האדם וביכולתם להגיע לשלמות.
כיצד שאלת צדיק ורע לו מציבה גבול להבנת הנהגת הבורא?
הרמח״ל מבקש למקם את הסבל ואת עבודת הבחירה בתוך בירור מטרתו של האדם. לפי הרב, הבירור עובר דרך מצבי גילוי והסתר ודרך השאלה כיצד האדם יכול להכיר את הבורא מתוך המציאות החסרה שבה הוא פועל.