שלום לרב
ברצוני לדעת האם תמני יכול/יוצא ידי חובה בקריאה בספר אשכנזי/ספרדי?

שלום הרב
המשנ ברורה ס' ד סק"ד (וביאור הלכה שם) מביא חיי אדם שמביא בשם הרא"ש (שרבנו סובר כמותו לפי הבנתי שנטילת ידיים שחרית היא הכנה לתפילה) שאדם שקם מוקדם לפני התפילה ויודע שיצטרך להתפנות שוב לפני התפילה ייטול ויברך רק לפני התפילה. מארי הביא משו"ת רבינו שלא לעשות כך אבל האם ע"פ זה לא עדיף ליטול ולברך רק צמוד לתפילה? שהרי אחרת הנטילה של שחרית היא לא זאת שהייתה בפועל הכנה לתפילה. אם הרב יכול אשמח שירחיב
תודה רבה

ח' כסלו תשפ"ו
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א,
בשבת שעברה שאלתי אותך שאלה לגבי שיעור קביעות סעודה שמחייב את האדם בברכת המוציא כאשר הוא אוכל דברים שברכתם מזונות וקבע עליהם סעודה.
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג, הלכה ט'  כותב: 
"עיסה שנאפת בקרקע... ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחילה בורא מיני מזונות ואם קבע עליה סעודה מברך המוציא".
מארי בהערה כ"ב על הלכה זו מביא את פירוש המשנה על סוכה פרק ב' הל' ד':
"אכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך". 
ועל סמך פירוש המשנה הוא כותב:

שלום עליך רבי.
ראיתי שהרב השיב שכל שמתעטפים בטלית בדרך של עיטוף על הראש ועל הכתפיים, זהו עיטוף הראוי, ומקיימים מצוות באופן זה.
שאלתי: 1. האם הרב מתכוון דווקא במצב שכסה רובו (כמו שענה הרמב"ם סי' רכ) או אולי לאו דווקא? ואם לאו דווקא מדוע?
2. כשהרמב"ם כותב וכסה ראשו ורובו, מה הכוונה בדיוק? רוב גוף האדם, רוב גבו או אולי כוונה אחרת?

שלום אל כבוד הרב.

מנהג התימנים ידוע לכתוב פסוקי "חסדי" על קלף או גויל בכתב אשורי. האם הדבר מותר? והאם התשו
בה תשתנה כאשר מדובר בפסוקי אשת חיל לנוי על הקיר?