קיום טקס משותף של יום זכרון לחללי מלחמות ישראל ולרוצחיהם הינו בגדר של אובדן דרך

השוואה בין השקפותיהם של רבי יהודה הלוי והרמב"ם ביחס לענייני הגאולה קיבוץ הגלויות והמשיח.

כיצד התפתחה הנורמה ברמה כמעט דתית לעמוד בשעת הצפירה למרות שהחוק אינו מחייב זאת?

האם ישנו חיוב מבחינת הנוהג לעמוד בשעת הצפירה למי שהוא אוכל או שוכב על מיטתו? 

באלו נסיבות חייבים לעמוד בשעת הצפירה עפ"י שיקולים הלכתיים כולל למניעת חילול השם?

והרי אפילו לגדולי ורבי האומה לא נקבעו ימי זכרון משום שאין להתקשות על המת יותר מדי ובכך כביכול להתריס כלפי מעלה?
מה המתכון שמציעה תורת ישראל במקרה של פטירת האדם ע"מ לחזק את האמונה בלבו של כל יהודי כולל בצדקת הדרך?
מי נכלל בהגדרת חללי מערכות ישראל ומה עם החללים שנפלו על קיום העם היהודי בארצו מאז כיבוש הארץ ע"י יהושע בן נון?