להיטמא לגדול הדור
לכבוד הרב,
האם מותר לכהן להיטמא לחכם שנחשב בדורו לגדול הדור? (נראה שדעת רבי חיים הכהן בתוספות בכתובות קג, ב שגדול הדור דינו כנשיא ומותר להיטמא לו. השאלה האם הלכה כמותו)
בס"ד שלום לרב
רציתי לדעת למה הגמרא מתחילה מדף ב
תודה
בסימן של ברכה, גם ברוך יהיה, ובסימן של בראשית ברא אלדים.
לכבוד הרב,
האם מותר לכהן להיטמא לחכם שנחשב בדורו לגדול הדור? (נראה שדעת רבי חיים הכהן בתוספות בכתובות קג, ב שגדול הדור דינו כנשיא ומותר להיטמא לו. השאלה האם הלכה כמותו)
לכבוד הרב שלום ידוע שלשיטת הרמב"ם כל מצב של ראיית מלאך (ווכנראה גם שמיעת מלאך) הוא רק בחלום או במראה נבואה. שהרי אין למלאכים גוף או דמות הגוף וגם לא קול ממשי. איך הרמב"ם יסביר את הגמרא בתענית כא, א: אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין +דברים ט"ו+ אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע.
לכבוד הרב הרמב"ם בהלכות תשובה ט, ב כותב שהמשיח יהיה בעל חכמה יותר משלמה. מהיכן למד הרמב"ם את הדבר הזה? הרי זה לא כתוב בשום מקום בדברי חז"ל? בדקתי את הנושא היטב במקורות ואין לכך מקור מפורש בדברי הגמרא או המדרשים. וגם מה שאמרו "ירום מאברהם ונשא ממשה" זה הולך על היקף ההנהגה וכו' ולאו דוקא על חכמה, כמו שהסבירו המפרשים.
כתב המגיד משנה בפרק ה' מהלכות שחיטה הל' ז' : "וכתבו רבותינו בעלי התוספות כי המחפים...." לא מצאתי את המקור בתוספות, אולי מישהו כן מצא
תודה רבה מראש
לק"י שלום לכבוד הרב,
בהלכות ממרים, פ"ז הל' י, רבנו פוסק כי כדלהלן: "כיצד דנין בן סורר ומורה: מביאין אותו אביו ואימו תחילה לבית דין של שלושה, ............ אחר ההתראה; וזו היא עדות הראשונה. ומלקין אותו, כשאר מחוייבי מלקות -- שנאמר "וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם" (דברים כא, יח)." ואילו בסנהדרין, דף עא ע"א, רש"י מפרש כי התראה זו אינה כשאר התראות, דהיינו, הבן אינו צריך לעבור את העבירה תוך כדי דיבור לאחר ההתראה אלא לאחר זמן רב ובסתר מהוריו. לעניות הבנתי, היות והרמב"ם לא חילק בין התראה זו לשאר ההתראות הוא חלוק על רש"י. האומנם?.
תודה.
שלום רב!
ידוע לכל שרבינו שאב רבות מכתביו של הפילוסוף אריסטו והעריכו עד מאוד (כמו כל המלומדים בימי הביניים), אך במאות האחרונות התברר שרוב רובם של דברי אריסטו הם טעיות! ואפילו בדברים שהיה אפשר לדעת בזמנם הוא טעה.. והשאלה היא איך היה רבינו מתייחס אליו, אם היה חי בזמננו, רצוני לומר איך אנו ההולכים לאורו של הרמב"ם אמורים להתייחס לקטעים אלו בספריו? והאם לא יותר הגיוני שנלך ב'שיטתו' של רבינו וננסה להתאים את התורה לשכל כמו שהוא עשה בזמנו, רק עם חכמי זמננו (כי וודאי שכך היה עושה רבינו לו היה חי כיום)?
שלום כבוד הרב כחלק מלימוד הסוגייה ברצוני לשאול 3 שאלות:
1. במידה ובן ואביו יושבים בסנהדרין, ולאחר משא ומתן כל אחד נשאר בדעה הלכתית שונה. האם הבן יהיה רשאי לומר את דעתו? הרי אסור לסתור את דברי אביו, ובטח שלא בפניו. מצד שני אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולא תגורו מפני איש.
למה מתכוון הנשר הגדול כשכותב: "כל הכוכבים והגלגלים, כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם"? (יסודי התורה)
שלום לרב. האם כדאי לאנשים שעדיין לא בקיאים (מאוד) בכל מיני מקצועות שבתורה, (מקרא, משנה, תלמוד, פוסקים, פיסי', ביו', טריגו', ושאר מקצועות), ללמוד ספרים כדוגמת מורה הנבוכים, בסתן אלעקול, ושאר...? או אולי שיחכו עד שתהיה רמה מסוימת ומינימלית כי אחרת לא יבינו, לא ידעו מה מדובר, אולי ספרים אחרים בשביל האמונה? והאם ללמוד בלא מנחה, מורה, זה כדאי?
תודה מראש, כל טוב.
שלום למו"ר הרב רצון הי"ו (שאלה זו שאלתי רב אחר לפני כשבוע מפני שלא היה ניתן להעביר אליך את השאלה, בכל אופן תשובתו היתה שאינו בקיא) כידוע רבנו חילק את המצוות ל -5 חלקים (בפירוש המשנה).3 הראשונות דאורייתא והשניים האחרות דרבנן (גזרות, תקנות ומנהגות). הרמב"ם בספרו ההלכתי מ"ת מביא הלכות "מפי השמועה"- סה"כ 170הלכות, וכן הוא מביא את הלכות "מפי הקבלה" סה"כ 80 הלכות.
האם קיים? האם משל? אם כן מהו?
אשמח אם הרב יוכל להאיר את עיני כדרכו בקודש:
א. מהי בדיוק גישתו של רבינו אל המושג "מלאכים". ולמה היו שאמרו (ביניהם הרמב"ן) שאסור לשמוע לו שהמלאכים באו לאברהם זה היה בחלום נבואי (פרשת וירא) ושמסתכלים בפס' נראה דווקא שזה הפשט?
ב. מה גישתו לשדים, מזיקין ורוחות? ואם הוא לא מאמין בכ"ז איך הוא (וגם רס"ג ורה"ג ועוד) מסביר את זה שבגמ' ובמדרשים זה מוזכר אינספור פעמים וגם ידוע שבתקופה ההיא כולם האמינו בדברים כגון אלו ולכן קשה להגיד שהתכוונו במליצה אז איך רבינו משיב ע"ז? או שפשוט סבר שחכמים טעו בזה ורק נמנע מלחלוק עליהם במפורש אז פירש דבריהם בדרך אחרת משהתכוונו?