מקור אמונה זו כנראה עוד מהמיתולוגיה המצרית הקדומה, כפי שנמצא בספרי המתים המצריים. מאוחר יותר, התפשטה אגדה זו לעמים אחרים, ואף הנוצרים הפכוהו כסמל לתחייתו של אותו האיש. במס' סנהדרין קח: מציגים חז"ל דו שיח לכאורה בין אליעזר עבד אברהם לבין שם בן נח, שסיפר שנח בירך את העוף (אורשינא) שלא ימות לעולם. רש"י במקום מפרש שמדובר בעוף החול, ואמנם בספר איוב כט יח, נאמר: "... וכחול ארבה ימים", ויש שפירשוהו על בסיס אגדה זו, למרות שניכר מהפשט של כלל הפסוק, שמדובר בריבוי ימים וזקנה מופלגת.