שאלה קשה ללא תשובה
לכבוד הרב הגמרא בברכות יח, א מביאה מחלוקת בין רבי חייא לבין רבי יונתן האם המתים יודעים שמחרפים אותם. ואחר כך הדיון מתמשך לשאלה האם המתים יודעים מה קורה בעולם הזה. רביי חייא ס"ל יודעים ורבי יונתן ס"ל לא יודעים. הגמרא מביאה דיון עם ראיות ודחיות לגבי השאלה ולבסוף אומרת שרבי יונתן חזר בו וסובר שהמתים יודעים מה קורה בעולם (סוף יח,
ב) ונראה שהמסקנה של הגמרא היא שלכו"ע המתים יודעים מה קורה בעולם. ואילו התוספות בסוטה לד, ב ד"ה אבותי אומרים שמסקנת הגמרא היא שהמתים לא יודעים מה קורה בעולם: אבותי בקשו עלי רחמים - וא"ת והאמר בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) דמיתי לא ידעין מידי ומשמע במסקנא ואפילו אבות העולם יש לומר דעל ידי תפלה שזה מתפלל מודיעין להן שכך נתפלל והכי אמר בפרק שני דתענית (דף טז.) למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו עליהם מתים רחמים וכן בפרקי דחסידים בעובדא דרבי מנא דאשתטח אמערתא דאבוה. והרי אדרבה, המסקנה של הגמרא בברכות היא שאין מחלוקת שהמתים כן יודעים מה קורה!
דע שאין מתריעים בענייני דעות בחברה. וכן אין מורים הלכה מתוך אגדה. לגופו של דבר, עיין בעין יעקב על ברכות, יח, ב, בפירוש הכותב, שציין שיש דברים זרים ומוזרים באותה אגדה. וכלל יהא נקוט בידינו, שככל שיש באגדה דברים משונים, כך אנו יודעים שאין הדברים כפשוטו. ועיין בפירוש הכותב, שהמתנהג כאותו חסיד, לפי פשוטם של דברים ונפנה לבית הקברות, כדי שידע את העתידות הרי הוא כדורש אל המתים. כשאין ידיעה למתים בקברות, אלא הנשמות הזכות הן בעולם הבא יודעות את ה', שזה עיקר ידיעתו. ולא נח ולא שקט, פירוש הכותב, עד שכתב שאותו סיפור עם אותו חסיד, היה בחלום, וכך פירש גם מהרש"א.