כשאדם אוסר דבר מסוים למצוה, הנדר נדר, כגון שאסר את התפילין מלהניחם, רמב"ם, נדרים, ג, ו. להבדיל משבועה, שאוסר על עצמו שלא להניח תפילין, שהשבועה שלו לא בת תוקף, כי אין שבועה חלה על שבועה, וכבר הוא מושבע בסיני להניח תפילין, רמב"ם, שם, ז. אולם אם אסר עליו בנדר את ההנאה והשימוש בכל עורות הבהמה, מותר לו להשתמש בהם לתפילין, הואיל ובמקרה דנן אנו אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו כמו המודר הנייה משופר, שמותר לתקוע בו תקיעה של מצווה, בגלל הכלל, שמצוות לאו ליהנות ניתנו, רמב"ם, שופר, א, ג.