אין איסור, אבל יש מיאוס. וכוונתי למיאוס תרבותי, כי לנגד עינינו אנו רואים את התפתחות התרבות המטפחת בעלי חיים, גידולם והשתעשעות בהם, יותר מגידול ילדים, טיפוחם וחינוכם. ולמציאות מוזרה זו תהיה השלכה מרחיקת לכת על ארחות ההתנהגות של האדם, ועל השקפת עולמו. כדאי לעיין בהסברו של הראי"ה קוק זצ"ל על ההלכה, לפיה האדם הראשון הותר רק באכילה מעולם הצומח ולא מן החי. ומנח הותר לאכול גם מן החי, מכל החי, אפילו מן הטמאים. ומסיני, רק הטהורים. האיסור שחל על האדם הראשון לאכול מן החי יצר יחס של שוויון בעיני האדם בין האדם ובין עולם החי, והאדם התנהג כבהמה, נמשל כבהמות נדמו. ולכן הותר לנח לאכול מכל החי, כדי לבטל את המחשבה שהאדם והחי שווים, אלא ומותר האדם מן הבהמה אין, לבד הנשמה הטהורה.