הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו ואינו גוף ואינו תכונות גוף אלא הקב"ה הוא החכמה, הוא הצדק, הוא החיים ולא כדברים נפרדים אלא אישות אחדותית צרופה של חיים חכמה וצדק ובכלל אין לתארו על דרך החיוב אלא על דרך השלילה כי מציאותו נשגבה מבינתנו. התאור הציורי המקראי שיש בו הגשמה כלפי הקב"ה, "ארדה נא ואראה הכצעקתה" אין פירושים כפשוטו שה' י\חלילה יורד ממקום למקום ובודק דברים שלא ידע כי ה' יודע הכל, לא נעלם דבר ממנו. אלא תאור זה הוא דידקטי ומגמתי, שכביכול הקב"ה יורד לראות ולבדוק בטרם יפסוק פסק דין מרשיע ויגזור עונש על אנשי סדום. בתכלית תאור זה הצגת תכלית "הצגה" שתכליתה ללמד כל דיין בשר בדם שיעור בשפיטה, שלעולם לא ישפוט, לא ירשיע, ובודאי שלא יעניש, רק על פי שמועות, אלא עד שירד לסוף העניין ויחקור וידרוש את העובדות על פי ראיות מאוששות ורק לאחר מיכן ירשיע ויעניש.