מעשר כספים הוא מנהג טוב, לפיו אין ממתינים עד שעני נזקק, שיש לו מחסור קיומי (לא פושט יד) יגיע, ואז ניתן לו, כמצוות התורה די מחסורו אשר יחסר לו, אלא נפריש מכל הכנסה עשירית, ומן ההפרשות הללו ניתן לעניים נזקקים שמגיעים אלינו, או שנתור אחריהם. אולם אדם שהכנסתו היא קטנה, ואינה מספיקה לפרנסתו, ולפרנסת בני ביתו, הוא חייב קודם כל לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, ורק אם יישאר, מהנותר יתן צדקה לעניים. ולכן, בנסיבות שאתה מתאר, אינך חייב להפריש מעשר כספים, ואם אתה מפריש, יפה אתה עושה, גם כשתה נותן כספים אלו לפרנסת בני ביתך, במיוחד ילדיך, שאתה חייב בפרנסתם מדין צדקה.